השינוי המבני במקורות: רוב מהומה

על-פי חוזה זה, יבואו בנעליה של מקורות הקיימת חמש חברות: חברה-אם - חברת אחזקות - אשר תחזיק בחברות-בנות ותפקח על פעילותן. לכל אחת מן החברות-בנות יוחד תחום פעולה לעצמה מכלל עיסוקיה ותפקידיה של מקורות.

דלק רב למהלך הארגון מחדש של מקורות הזינה הטענה, כאילו מקורות אינה פועלת ביעילות בשל היותה מונופול בתחומה. טענה זו שימשה יסוד לדרישה ממקורות, כי תפחית את עלויות הייצור של המים, כמו גם לטענה נוספת, לפיה לא ניתן לפתוח את משק המים לתחרות, ובעקבותיה גם להפרטה, כל עוד עומד למקורות יתרון לא הוגן בדמותו של סבסוד צולב. מספר בעיות, הן עובדתיות והן עקרוניות, מעיבות על קביעות/הנחות אלו.

ראשית, מקורות היא מונופול חסר, היות שמעמדה לא הקנה לה מעולם שליטה על מחיריהם של מים, אלא הם נקבעים בתקנות. השר קבע תעריפים אלה, כך שלא היה בהם אפילו כדי לכסות העלויות של הפקת המים ואספקתם.

שנית, מקורות לא עושה שימוש במעמדה המונופוליסטי כלפי הצרכן: מקורות מוכרת מים לרשויות המקומיות, ואלו, בתורן, מוכרות מים אלה לצרכן. דא עקא, שהמחיר בו מוכרות הרשויות המקומיות את המים לצרכן גבוה פי כמה מהמחיר בו קנו אותם ממקורות - מחיר שנקבע גם הוא בידי השר.

שלישית, דווקא "חיסולו" של מונופול במשקי מים עירוניים בעולם וכניסתה של תחרות לתחום זה הובילה, כמעט תמיד, לעלייה במחירי המים ולא לירידתם.

רביעית, יש להקים ולשאול, האם תחרות מתאימה בכלל למשק המים? מים הם חיים. משכך, קיימת מידה של סבירות, כי המדינה לא תניח לשירות של אספקת המים לקרוס. אכן, כעולה מחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001, שעניינו אותו חלק במשק המים המקובל כמתאים לתחרות (ולכן גם להפרטה), שומרת המדינה בידיה (ובצדק) מידה ניכרת של פיקוח על היזם הפועל בתחום זה. פן אחד של הבחנה זו הוא, שיזם פרטי נהנה בתחום זה מרשת ביטחון ששוק אינו מציע לו - במקרה של כישלון עסקי צפויה המדינה להתערב. לכן, אין במצב זה ליזם הפרטי עניין מובהק לנהוג באותן דרכים המאפיינות סביבה עסקית תחרותית אמיתית, כגון בהתייעלות או בחדשנות.

פן שני של הבחנה זו הוא, שאף כי הפיקוח על היזם הפרטי - עד כדי מעורבותה של המדינה בענייניו היומיומיים - הוא חיוני. יש בו להציב סימן שאלה מעל עלויותיו הנוספות למשק. האם לא היה יעיל יותר, בסופו של חשבון, לשמר את אספקת של המים בידי המונופול הציבורי, שנשלט, מראש, על-ידי המדינה ולחסוך עלויות אלה?

חמישית, הפרטה אינה הדרך היחידה למשוך הון פרטי להשקעות במשק המים. קיימות לעניין זה אפשרויות רבות, בהן, לדוגמא, גיוס הון שאין עימו שליטה (אגרות חוב, כפי שפועלת חברת החשמל).

מעבר להשגות עקרוניות אלו, קיימים גם פגמים שונים במבנה החדש של מקורות, שהוסכם עליו. כך, לדוגמא, ההפרדה בין חברת המים לבין חברת הנכסים היא הפרדה בלתי אפשרית בין התפקיד לספק מים לבין האמצעים לעשות כן. לחברה האחראית על אספקתם התקינה של מים ממפעל ההולכה צריכה להיות שליטה על מתקניו.

לסיכום: המהומה הנלווית למהלך ארגונה מחדש של מקורות היא על לא מאומה.

הכותב הוא ממשרד עוה"ד אהרונסון-אבולעפיה-גלאון-צין-אמודאי ושות'.