תעלה חדשה? מוטב בנהר העתיק!

אירגון ידידי כדור הארץ מצביע על ההכרח לבדוק השפעות שליליות שהמפעל עלול לעורר: פגיעה בשוניות האלמוגים במפרץ אילת, חלחול מי ים למי התהום בערבה, שיבוש ההרכב הכימי של ים המלח ואפילו הגברת הלחות באוויר הערבה היבש.

תוכנית התעלה והביקורת עליה לוקות כאחת בהתעלמות משתי תופעות חדשות, שעשויות לסייע בפתרון שתי הבעיות שהתעלה אמורה לפתור. התופעה האחת היא האפשרות להתפיל מים במחיר של 52 סנטים למ"ק - מחיר שיירד בוודאי לאחר שיירכש ניסיון במפעלים שבצנרת. התופעה השנייה היא גילוי שפע גז טבעי בסמוך לחוף הישראלי, לרצועת עזה ולצפון סיני. שתי התופעות הללו הן בסיס לוויתור על תעלה ארוכה - שבחלקה תהיה בעצם מנהרה - וגם להינצל מן הסכנות הידועות ואלו שאינן ידועות עדיין, בטרם נחפרה התעלה.

לפני דיון בקשר בין התפלת מי הים התיכון והגז הטבעי הטמון במעמקיו לבין מפלס ים המלח וצימאון תושבי דרום ירדן, ראוי להזכיר סיפור היסטורי. כאשר קמה המדינה, היא מיהרה להגשים חזון ולייבש את אגם החולה. כעבור שנים מספר החליטה המדינה להמשיך בכיבוש השממה ולהעביר מים מן הגליל לנגב. הוזמנו גיאולוגים אמריקנים כדי לאתר את השטח המתאים ביותר ליצירת המאגר הרב-שנתי של המוביל הארצי. הגיאולוגים בדקו ובדקו וסימנו על המפה את השטח המתאים ביותר: אגם החולה שגווע כמה שנים קודם לכן, בלי שהגיאולוגים הללו ידעו על כך. במילים אחרות, לפעמים הדרך הטובה ביותר לשנות את סדרי בראשית היא להשאיר אותם בעינם.

אז איך יגיעו המים לים המלח, בלי להזיק וגם בלי לשנות את ההרכב הכימי של האגם הזה - הרכב חיוני למפעלי המחצבים, וגם למפעלי התיירות לאורך האגם? לא צריך להזמין ארצה גיאולוגים אמריקנים כדי לגלות שבעבר זרם בסביבתנו נהר, ירדן שמו. אומנם, במסגרת כיבוש השממה נעלם הנהר הזה בחלקו שמדרום לאגם הכינרת ההולך ונעלם גם הוא. היום, גם שכנינו הלבנונים שוקדים על כיבוש השממה והחלו לשאוב את מי החצבני, כדי לחסל את חלקו הצפוני של הנהר. אבל מאחר שחיסול הירדן אינו מחסל את ערוץ הירדן, אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית: מאחר שהירדן הוביל מים לים המלח במשך אלפי שנים, יש לראות בו חלק מן האקולוגיה של האגן הנדון. הזרמת מים - מתוקים, כמובן - בירדן לא תגרור השפעות שליליות כעין אלו שעלולה לגרור תעלת ים סוף-ים המלח.

מאין יגיעו המים לירדן? מן הדן, הבניאס, החצבני, הירמוך והנביעות הקטנות יותר שבדרך - כמו בימי יהושע בן-נון וישו הנוצרי. זרימת מים בירדן, כמו שזרמו בו מימי תרח ועד ימינו - ימי בני תרח - תעלה מחדש את מפלס ים המלח, בלי לשנות את הרכב המים שהיה קיים בו מאז מהפכת סדום ועמורה.

אז ים המלח יינצל? ומה עם החקלאות שמשני עברי הירדן? ומה עם האוכלוסיה הצמאה ההולכת וגדלה? כאן אנחנו חוזרים להוזלה הנמשכת של התפלת מי הים ולגז הטבעי הקרוב לחוף הים התיכון שלנו. ממילא לא יהיה מנוס. הישראלים והפלשתינים והירדנים ואולי גם הסורים והלבנונים ייאלצו להישען יותר ויותר על מים מותפלים - אפילו לצרכי החקלאות, שכבר הוכח כי אפשר לייעל אותה ולהפיק בה יבולים גדולים במים מעטים, אם המים יקרים די הצורך לשקוד על הייעול הזה.

איש אינו יודע כמה תעלה התעלה הארוכה מים סוף לים המלח, וכמה יעלו מתקני השאיבה וההתפלה הכרוכים בה. אומרים שהיא תעלה בין 2 ל-5 מיליארד דולר, כמו שנאמר: שלושה מיליארד דולר ביני ובינך, מהם? התפלת מי ים פירושה חיסכון בהוצאות שאיבה והולכה, הודות ליכולת הפיזור של מתקני ההתפלה. חיסכון זה יתקיים אפילו אם הירדן המתעורר לחיים והכינרת הגואה יחייבו תוספת מים, אם לא לים המלח אז לחקלאי בקעת הירדן וים המלח. סוף סוף, מאחר שישראל מדינה צרה, אפשר להניח צינור מחדרה דרך נחל עירון ועמק יזרעאל לירדן ולהגדיל בו את זרימת המים המתוקים - שיותפלו בחדרה. הלא מתקן קטן שאורכו כמה עשרות קילומטרים עולה פחות ממתקן גדול שאורכו כמה מאות קילומטרים!

תוכנית חדשה זו לא תוצא אל הפועל מיד. יש ללמוד את הנושא לאשורו ולהימנע בינתיים מהתחייבות לתעלת ים סוף-ים המלח. ממילא, בעיות המים של ישראל לא תוכלנה להיפתר בהסכם עם ירדן בלבד. אפילו כאשר נגרש את הפלשתינים לירדן, ניאלץ להשקות אותם ואת המדבר שהם ייאלצו להפריח. גם מהסורים לא נוכל להיפטר, אפילו אם תסתיים שליטתם בלבנון השואבת מן הוואזני המזין את החצבני. בקיצור, בעידן ההתפלה הזולה ובהתחשב בגז הטמון למעצבה במעמקי הים הסמוך אלינו, תעלות בנוסח המאה התשע-עשרה אינן נחוצות עוד. הדבר הנחוץ הוא שלום, שבלעדיו אין סיכוי להגשמת חזון חיובי כלשהו, בין אם הוא ישן ובין אם הוא חדש.