שופט בית משפט השלום בת"א, דוד ארנסט, הורה על "הרמת מסך" ההתאגדות ועל הטלת
החיובים שבהם חבה חברת בנייה על כתפי מנהלת החברה. הרקע לחיובה האישי של המנהלת
נעוץ, בין היתר, בהיותה של זו פסיכולוגית בהכשרתה, חסרת כל נסיון בניהול חברות
בנייה.
המנהלת ובעלה המנוח היו בעלי המניות בחברת בנייה. לאחר פטירת בעלה החליטה המנהלת
לנהל את החברה בעצמה, כבעלת מניות יחידה. יצויין, שעל פי פקודת החברות (שקדמה
לחוק החברות החדש, מתשנ"ט), ניהולה של חברה ע"י בעלי מניות במספר פחות מהמינימום
שנקבע בפקודה הציב את בעלי המניות בסכנת חיוב אישי בחובות החברה. חוק החברות
החדש ביצע "מהפיכה" בתחום זה, כבתחומים נוספים. כיום, בעל מניות יחיד יכול
להקים חברה פרטית, והפחתת מספר החברים בחברה איננו גורר אחריות אישית.
המנהלת המשיכה, איפוא, לנהל את החברה, תוך שהיא ממשיכה בניהול פרויקטים שונים
שלה. לאחר זמן-מה קרסה החברה.
התובע סיפק לחברה סחורות. לטענתו, מנהלת החברה הזמינה ממנו סחורות בהיקפים
גדולים מאלו שהיו נהוגים בעבר, בלא ליידעו כי מצב החברה בכי רע. כן טען התובע
שהמנהלת הפעילה עליו מסע שיכנועים אישי, אשר הוביל אותו להיעתר לבקשותיה ולספק
לחברה את הסחורה.
משקרסה החברה, ביקש התובע לחייב באופן אישי את המנהלת בחובות החברה כלפיו.
להלן ייסקרו שתיים מעיקר הטענות שהעלה התובע.
טענתו הראשונה נסבה על ניהול החברה בידי בעל מניות אחד (המנהלת), בניגוד להוראות
פקודת החברות.
השופט ארנסט דחה טענה זו.
אכן, לפי פקודת החברות תיתכן הטלת אחריות אישית במקרה של ניהול עסקי החברה
במספר חברים מצומצם, אלא שעם חקיקת החוק החדש נשתנה מצב הדברים החוקי, כאמור
לעיל. נזכור שהרקע להיות המנהלת בעלת המניות היחידה היה פטירת בעלה. לא כוונת
מירמה או חוסר הגינות עמדו ברקע הדברים. זהו, בעיקרו, פגם טכני גרידא.
בחוק החדש הבין המחוקק כי אין משמעות למספר החברים בחברה פרטית. ברוח דומה
ראוי לפרש כיום את הוראותיה של הפקודה הישנה.
כאמור לעיל, דווקא הטענה האחרת של התובע נתקבלה, והיא זו שהובילה לחיוב המנהלת
בפרעון חובות החברה.
לקראת קריסת החברה הגבירה המנהלת את כמות הסחורות שהוזמנו מהתובע. באותה עת,
חלק מהספקים כבר גילו זהירות ונמנעו מלספק לחברה סחורות. המנהלת ניצלה נאיביות
מסויימת של התובע ופתחה במסע שיכנועים שהופעל כלפיו, במטרה לשכנעו להגדיל את
כמות הסחורות שסופקו לחברה.
"ניהול חברה בגירעון אינו מצביע בהכרח על ידיעה בדבר קריסה קרובה של החברה",
נקבע בפסק הדין. "ואולם, הגדלת ההזמנות תוך מסע שיכנועים חריג מצביע על כך
שהמנהלת היתה מודעת בהכרח למצוקה הגוברת של החברה, ולכן ניסתה להשיג חמרי בניין
ממקורות חדשים, תוך הגדלת האשראי, ללא תשלום מיידי ותוך מתן הבטחות לפרעון".
לא נדרש שהמנהלת תדע בוודאות שהחברה תקרוס, כשם שאין המנהלת חוסה תחת טענת
תקוותיה שאולי החברה תתאושש בעתיד. משחלה הרעה משמעותית במצב תזרים המזומנים
של החברה, וכאשר התעכבו תשלומים שהגיעו לה, גדל בהכרח הסיכון לקריסתה. בשלב
זה לא היתה המנהלת רשאית עוד ליטול סיכונים נוספים על חשבון הספקים, ובוודאי
שלא היתה רשאית להגדיל את היקף הסחורות שהזמינה.
המנהלת היתה חסרת כל מיומנות בניהול חברת בנייה. ניהול חברת בנייה אינו עניין
פשוט, וכל שכן בעת הזו, לנוכח המציאות המסחרית הקשה בישראל. אין די בשימוש
ביועצים טכניים, כגון מהנדסים ומנהלי עבודה. ניהול חברת בנייה משתרע מעבר לניהול
הטכני גרידא; לשם כך דרוש נסיון מקצועי שנרכש באותו ענף.
המנהלת לא נעזרה באנשי מקצוע. בכך נטלה על עצמה סיכון רב. ניהולה של חברה מתוך
חוסר נסיון שכזה עלול להוביל לקריסתה.
התיימרותה של המנהלת בניהול חברת בנייה, בהיעדר כישורים לכך, בנוסף לסיכונים
שהיא נטלה בשם החברה, תוך ידיעתה, בפועל או בידיעה קונסטרוקטיבית, את מצבה
הקשה של החברה, מצדיקים להטיל על כתפיה את האחריות האישית לחובות החברה.
"הטענה שאדם שהוא פסיכולוג בהכשרתו וחסר כל נסיון בעסקי בנייה יכול להתחיל
לנהל מהיום למחר חברת בנייה אינה רצינית", סיכם השופט את פסקו.
(ת"א שלום ת"א 39242/94 כהן נ. איתן גבעתי בע"מ ואח', פס"ד מיום 19.9.02. השופט
דניאל ארנסט)
"הרמת מסך" בחוק החדש
סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 מסדיר את סוגיית "הרמת המסך". זו לשונו:
"(א) הרמה של מסך ההתאגדות היא כל אחד מאלה:
(1) ייחוס זכויות וחובות של החברה לבעל מניה בה.
(2) ייחוס תכונות, זכויות וחובות של בעל מניה לחברה.
(ב) על אף הוראת סעיף 4, רשאי בית משפט להרים את מסך ההתאגדות אם התקיים לכך
תנאי הקבוע בחיקוק או אם בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, או אם התקיימו
התנאים הקבועים בסעיף קטן (ג).
(ג) בית משפט הדן בהליך נגד חברה רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים
את מסך ההתאגדות בהתקיים אחד מאלה:
(1) השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונתו של כל דין או
להונות או לקפח אדם.
(2) בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח
כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון בלתי
סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.
(ד) הרמת מסך לשם ייחוס חובות החברה לבעל מניה בה, תיעשה בשים לב ליכולת החברה
לפרוע את חובותיה.
(ה) אין בהוראת סעיף זה כדי למנוע מבית משפט להעניק סעדים אחרים, לרבות השעיית
זכותו של בעל מניה מסוים בחברה להיפרע את חובו, עד לאחר שהחברה פרעה במלואן
את כל יתר התחייבויותיה".
וראו, סעיף 54(ב') לחוק.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
