גם בג"ץ הקרקעות מחלק את החקלאים לשתי קבוצות

ההחלטה יצרה בעצם שתי קבוצות של מחזיקי קרקע חקלאית בניהול המינהל: הראשונה - זאת שבעת קבלת החלטת הביניים ע"י בית המשפט העליון היתה בהליכי תכנון מתקדמים לשינוי ייעוד הקרקע (15 בנובמבר 2001, אך התאריך איננו חשוב לדיון זה), והשנייה - זאת שבעת קבלת החלטת הביניים לא היתה בשלבי תכנון מתקדמים.

לא ארחיב בסוגיה המשפטית המורכבת, מי זכאי להיכלל בקבוצה הראשונה, ומי אינו זכאי להיכלל בה. בימים אלה התייחס לנושא גם היועץ המשפטי לממשלה. ברצוני להתייחס להיבט השמאי של סוגיה זאת. דנוס סבור (ולדעתי בצדק בלתי מבוטל), כי מחירי קרקעות חקלאיות שבניהול המינהל ירדו. השאלה שברצוני להעלות היא, האם קביעה זאת נכונה לגבי כולם? האם היא נכונה גם לגבי אותם מושבים וקיבוצים הנכללים בקבוצה הראשונה?

מה יהיה על קיבוץ גליל ים לדוגמא? האם לגביו ימשיכו לנהוג כפי שהיה טרם החלטת בג"ץ? והרי מאושיות הבג"ץ היא, שהוא אינו משנה לגבי העבר אלא רק לגבי העתיד. ואז, נוצרו בעצם שני סוגי חקלאים: אלה הנכללים בקבוצה הראשונה, שהחלטת הבג"ץ תיטיב איתם, שכן היא פגעה בפוטנציאל שינוי הייעוד של אלה שאינם נכללים בקבוצה הראשונה. כלומר, מחירי הקרקע של אלה הנכללים בקבוצה הראשונה לא רק שלא ירדו, אלא הם יעלו. ומן הידועות היא, כי על אלה נכללים כל אותם קיבוצים ומושבים הממוקמים באיזורי ביקוש.

הנושא אינו חד וחלק. כאמור, גם היועץ המשפטי לממשלה נדרש לסוגיה זאת, וגם במינהל מקרקעי ישראל הוקמה ועדה ברשות היועצת המשפטית שתדון ותחליט בנושא, אולם אין ספק שעצם יצירת שני מעמדות טומנת בחובה בעייתיות לא פשוטה.

לסוגיה זאת השלכות שמאיות מורכבות, שלא ארחיב עליהן את הדיון. אולם עצם יצירת המעמדות בין החקלאים מחריפה בצורה חדה עוד יותר את הסוגיה החברתית, שגם כך קשה ומורכבת. כלומר, לא רק שהנושא לא בא על פתרונו, אני סבור שהמצב הנוכחי העצים עוד יותר את הקיטוב החברתי, שאותו ניסתה הקשת המזרחית לצמצם.

יש להדגיש: אינני מביע דעה או עמדה בסוגיית הפיצוי המגיע או שאינו מגיע לחקלאים. דברי מתייחסים אך ורק להיבטים כלכליים-שמאיים של המצב הבלתי ברור ובלתי מוגדר שנוצר לאחרונה.

הכותב הוא מתכנן ערים ושמאי מקרקעין.