מורם מעם

אתמול (א') בערב, במשרד ש. הורביץ המייצג את בעלי הקרקעות בכיכר המדינה, הסתיימה מה שכונתה "תחרות אדריכלית" בכיכר המדינה. התוכנית שנבחרה היא זו של משרד האדריכלים יסקי-סיון, בראשות אברהם יסקי. מבין ששת האדריכלים שהשתתפו ב"תחרות", הוא קיבל כ-1,000 נקודות יותר מאדריכל משה צור, מתוך שקלול נקודות בהיקף של 217 אלף נקודות.

תהליך הניקוד מעניין בפני עצמו. מאז ההצבעה ביום ג' שעבר, ניתנו שתי ארכות של יומיים, במהלכם היה מירוץ של איסוף ייפויי כוח לצורכי הצבעה - אבל זו אופרה נפרדת.

הוויכוח על מידת ההתאמה של התוכנית לתב"ע, האם התב"ע מכתיבה שלושה מגדלים או ששישה מגדלים תואמים לתב"ע, עדיין רחוק מסיום - אבל גם זו אופרה אחרת.

אפשר לעזוב אפילו את הוויכוח על מראה המגדלים של יסקי, מעין "שערי ניצחון" שהוא קורא להם "מונומנטליים". אחרי הכל, אנחנו מצפים מאדריכלים להציג חזון ומקווים שהם לא ייסחפו למגלומניה, והעיר הזו מלאה בניינים מכוערים לטעמו של זה או לטעמו של זה.

השאלה הקובעת היא מה ייבנה שם, בכיכר המדינה, ומה יראה לנגד עיניו זה שיבוא לכיכר לטיול של אחר צהריים, האיש עם הכלב.

מי מאפשר שדידת ערכים יש בתל-אביב רק שתי כיכרות, בהן, כשאתה עומד בצד אחד של הכיכר, יש לך מבט פתוח ומלא עד לצידה השני של הכיכר. אלה הן כיכר רבין וכיכר המדינה. זהו ערך השייך לכלל הציבור, ויש להיזהר מלפגוע בו. בעלי הקרקעות בכיכר המדינה, על ידי בחירתם בתוכנית אדריכל יסקי, הוכיחו שבמובן הזה לא היתה להם שום עכבה לשדוד את הערך הזה מן הציבור.

צריך להבין איך תיראה כיכר המדינה, אם תיבנה תוכנית יסקי. לכיכר של היום תהיה בשוליה מדרכה של 5 מטר. כשהאיש עם הכלב יעשה סיבוב במדרכה הזו ויביט אל תוך הכיכר, מה הוא יראה? את בסיסו של קיר תומך ענק, המתנשא בשיפוע חריף לגובה של מרכז מסחרי, 7 או 10 מטרים, תלוי בגובה פני הקרקע בכיכר.

שם, למעלה, בגובה 10 מטר, אם יהיה לך כוח לטפס במדרגות, יהיה משטח מגונן.

המראה הכללי של כיכר המדינה יהיה של אי מתנשא ומורם מעם. בתוך האי הזה יהיו שישה מגדלי מגורים ובהם 400 דירות יוקרה, קניון גדול של 15 אלף מ"ר, מבנה בן 6,000 מ"ר שיימסר לעיריית תל-אביב, וחניון ענק מתחת לכיכר. בעלים של חלקה בת חצי דונם בכיכר המדינה צפוי להכנסה נטו של כ-5 מיליון דולר.

איזה שטח איכותי נשאר לציבור המילים "תחרות אדריכלית" מופיעות כאן במרכאות, משום שאם מה שהתנהל שם זו תחרות אדריכלית, צריך למחוק את המושג הזה מהספר.

על פי הניקוד של המומחים מטעם בעלי הקרקע, בערכים המסחריים של הפרויקט, במקום הראשון מצויה דווקא תוכנית האדריכלים רוטמן-רז, אחריה תוכניתו של משה צור, ובמקום השלישי תוכנית יסקי-סיון.

על פי הניקוד של מהנדס העיר, דני קייזר, התוכנית המועדפת היא של צור. תוכנית יסקי-סיון מצויה במקום השישי והאחרון.

אי אפשר להאשים רק את יסקי במראה העתידי של הכיכר. זכרו את השם דני קייזר. הוא זה שערך בזמנו את התב"ע של כיכר המדינה. מגבלות התב"ע שאותן הכתיב, והצורך לדחוס לתוך הכיכר כל-כך הרבה שטחי בנייה, למעשה "הרגו" את הכיכר ככזו.

כלומר, כבר כאן, בתב"ע של קייזר, התחיל תהליך שוד הציבור. מה שנותר לראות הוא, איך כל אחד מהאדריכלים מתמודד עם השאלה האלמנטרית: איזה שטח איכותי הוא משאיר לציבור.

האדריכלים רוטמן-רז נתנו את הפתרון הציבורי המיטבי, בכך שיצרו סביב הכיכר מדרכה רחבה במיוחד ומשטח העולה בשיפוע מתון אל מרכז הכיכר.

אדריכל משה צור נתן לציבור במפלס הקרקע ארבעה קטעי מעגל, מעין ארבע בננות, ואת היתרה גם הוא הגביה לכיכר פנימית גבוהה, כיכר שמטבע הדברים משוייכת לבעלי דירות היוקרה.

יסקי, כאמור, נתן לציבור חומה ענקית מול הפרצוף והרים את כל השטח המגונן שלו לטובת בעלי הדירות.

בחירתם של בעלי הקרקע מדברת בעד עצמה. היום יש בכיכר המדינה מאהל של מובטלים ונפגעי משכנתאות. הם יפונו משם לטובת פרויקט, שאם ייבנה כפי שהוצג בפני הציבור, הוא יהפוך מיד לסמל של ניכור והתנשאות. הם שדדו מהציבור את כיכר המדינה.