לאחרונה הגיע לשולחנה של ועדת הערר במחוז המרכז (עו"ד אייל מאמו, יו"ר) הסוגיה,
האם רשאית היתה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רעננה לסרב לבקשה להוציא היתר
בנייה, כאשר הבקשה תואמת למצב התכנוני החל על המקרקעין. העוררים, "דרייב אנד
ווש" ואח', יוצגו ע"י עוה"ד בן-דור ומושקט, והוועדה המקומית ע"י עוה"ד שרונה
לוי.
מדובר היה בבקשה שהגישה חברה בעלת זכויות בחלקה המצויה באזור התעשייה של רעננה,
ובה התבקש היתר בנייה למתקן לשטיפת מכוניות, חנות, מזנון ועסק של תיקון גלגלים.
הוועדה המקומית סירבה לבקשה, ומשהוגש ערר הצדיקה סירובה בכך, שלדעתה היתה הבקשה
בסתירה להוראות תקנון התוכנית הרלוונטי, המגביל שימושים שיש בהם משום מטרד
ו/או הפרעה לנכסים גובלים ולסביבה, במיוחד בעניין קיום דיני איכות הסביבה.
כמו כן, הגבילה התוכנית שימושים של תעשייה ומלאכה ו/או עסקים שלא בתוך מבנים.
הוועדה המקומית טענה, כי סירובה היה מוצדק, הן כיוון שמדובר היה בפעילות שנעשית
בחלקה בשטחים פתוחים (דהיינו, בניגוד להוראות התוכנית), והן לאור מפגעי תנועה
שייגרמו לטענתה אם תאושר הבקשה.
עמדתה של הוועדה המקומית נדחתה, וועדת הערר הורתה לוועדה המקומית ליתן את ההיתר
המבוקש (בכפוף למספר תיקונים שנקבעו).
אשר לטענה, כי חלק מהפעילות תעשה בשטחים פתוחים, וזו אסורה על-פי התוכנית הרלוונטית,
השיבה הוועדה, כי הפעילות בשטח הפתוח מצטמצמת בהמתנה ו/או חניה, ולא לכך מכוון
האיסור שבתוכנית. ומכאן לטענה המרכזית של הוועדה המקומית, והיא, כי מיקום מתקן
הרחיצה במיקום המבוקש יגרום למפגעי תנועה קשים, ועל כן, לדעת הוועדה, גם אם
המדובר בבקשה "תואמת תב"ע", עדיין מוסמכת היתה הוועדה לסרב לה.
הוועדה המקומית הסתמכה בעיקר על הלכה של ביה"מ העליון, בבג"ץ 663/85, רובינשטיין
ושות', חברה קבלנית בע"מ נ' הוועדה המרכזית לתו"ב מחוז ת"א. שם נקבע, כי בנסיבות
מסוימות רשאית הוועדה המקומית לסרב ליתן היתר, אפילו אם הוא "תואם תב"ע".
ועדת הערר קבעה, כי את ההלכה שנקבעה בפס"ד רובינשטיין הנ"ל יש לפרש באופן מצמצם,
כך שסירוב ליתן היתר מכוח אותה הלכה ניתן להצדיק רק במקרים חריגים ויוצאי דופן.
לדעת הוועדה, שימוש שגרתי ב"הלכת רובינשטיין" עלול להוות "סכנה חמורה בשמירה
על זכות הקניין, ופתח לפגיעה קשה בזכויות יסוד באופן שרירותי".
הוועדה מציינת גם, כי לא השתכנעה שמתקן השטיפה המבוקש יצור בעיית תנועה חמורה,
כפי שמציגה זאת הוועדה המקומית, מה גם שכל שימוש לגיטימי אחר יצור אף הוא בעיות
תנועה. ועדת הערר מבקרת את הוועדה המקומית על שלא עשתה בדיקה מקצועית לעומק,
וקובעת, כי בקבלת עמדתה יהא משום פתח לסרב לבקשות "תואמות תב"ע" באותו אזור,
כל אימת שיש לדעת הוועדה המקומית משום בעית תנועה כזו או אחרת, והדבר אינו
רצוי כמדיניות לעתיד לבוא.
סופו של דבר, ועדת הערר הורתה ליתן את ההיתר (בכפוף לתנאים שקבעה).
הערה בשוליים: החלטת הוועדה המקומית ניתנה ביום 18/03/02. איננו יודעים מתי
הוגש הערר, אך הפסק ניתן כבר ביום 22/07/02, ושוב הוכחה יעילותה של ועדת הערר
(לצערנו, לעיתים בניגוד לחוסר יעילותם של גופי תכנון אחרים).
משרד יגנס-טויסטר מתמחים בתכנון ובנייה ובנדל"ן.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
