המכרז לכיתות ב-PFI: צפויה התנגדות הורים

לכאורה, עוד פרויקט שבמסגרתו מבקש משרד האוצר מהשוק הפרטי לבצע עבור המדינה פרויקטים יקרים, כמו כבישים ומתקני התפלה, אך יחד עם זאת אין להתעלם מכך, שיש הבדל גדול בין הקמת כביש לבין הקמת בית ספר

ועדת המכרזים הבינמשרדית המשותפת למשרדי האוצר והחינוך ולמרכז השלטון המקומי, פרסמה בשבוע שעבר הזמנה פומבית ראשונה להשתתפות במכרז להקמת 1,000 כיתות לימוד בשיטת PFI (יוזמה והשקעה של המגזר הפרטי). על-פי תנאי המכרז, יתבקש יזם פרטי, קבלן או בעל חברה הנותנת שירותי אחזקה, לתכננן, לממן, להקים ולתפעל כיתות לימוד למשך 25 שנה שיושכרו למדינה או לרשות המקומית. באותה עת תינתן לו האפשרות לעשות בכיתות שימושים נוספים, בזמן שאינן משמשות ללימודים.

לכאורה, עוד פרויקט שבמסגרתו מבקש משרד האוצר מהשוק הפרטי לבצע עבור המדינה פרויקטים יקרים, כמו כבישים ומתקני התפלה, אך יחד עם זאת אין להתעלם מכך, שיש הבדל גדול בין הקמת כביש לבין הקמת בית ספר.

כאשר מקימים מתקן התפלה או כביש, מספקים לציבור שירות פיזי שאין לו איתו מגע הדוק. כאשר מקימים כיתות לימוד, הסיפור שונה והוא בעל השלכות רבות ומגוונות.

בעקבות הקמת בית הספר, הרשות המקומית עלולה לגלות פתאום, שהיא מקבלת פחות תקציבים ממשרד החינוך, שהגיעו עד היום בעבור תשלום לשירותי חינוך. תקציבים אלה יחסרו בקופתה. משרד החינוך עלול לגלות פתאום, שמשרד האוצר עוקף אותו ומשלם ישירות לקבלנים שהקימו את בתי הספר, ולחברות הניהול המנהלות אותו. הציבור עלול לגלות, שבית הספר בו לומדים ילדיו משמש במקביל לפעילות מסחרית, עסקית או בידורית, שאינה עולה תמיד בקנה אחד עם תפיסת בית הספר כמוסד חינוכי. עובדה זו יכולה לשמש כר פורה לחיכוכים אין סופיים.

התנגדות נוספת תבוא מארגונים חברתיים המתנגדים באופן עקרוני להפרטה של גופים המטפלים בנושאים כמו שירותי רווחה, בתי סוהר ואחרים. לדעת ארגונים אלה, אסור להפקיר שירותים אלה בידי הסקטור הפרטי.

לדברי סמנכ"ל גיזה, יובל זילברשטיין, כדי שהפרויקט יצליח, על האוצר יהיה לעשות פעולת שיווק נכונה, שתשכנע את הרשויות המקומיות שההפסד שלהן לא יהיה גדול מדי.

לדברי סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי, יעקב אגמון, לא צפויה התנגדות של ראשי רשויות לתוכנית.