שילוב של איכות ירודה ויעילות נמוכה

כבר מזמן החלו מהנדסים להתפרנס מבקרת איכותם של מבנים שעמיתיהם למקצוע פיקחו כביכול על הקמתם. הצרה היא, שחלק ניכר מן הליקויים מתגלה שנים אחרי הכניסה לבית. הרטיבות בתקרה ובקירות עקב חיבור לקוי של הצנרת אינו מתגלה מיד וכך גם התנפחות החרסינה באמבטיה עקב רשלנות הרצפים. גם הבטן הרכה של ארונות המטבח התלויים מעל הכיור והשיש מתגלה רק אחרי זמן ניכר.

לקראת הכינוס הבינלאומי ה-14 לאיכות, שייפתח בבנייני האומה ב-19 בנובמבר, סיכם ד"ר אביגדור זוננשיין, מי שהיה יועצו של יצחק רבין המנוח בנושא האיכות, את ליקויי הבנייה. לפי הערכתו, המבוססת על חוות דעת מפורטות של מומחים רבים, עלויות האיכות הירודה בענף הבנייה מגיעות לחצי התפוקה של הענף. במילים אחרות, המבנים בארץ שווים - בממוצע - בסך הכל 50% מערכם הכספי בשוק.

ד"ר זוננשיין מציג לוחות מפורטים בהם נקובים רכיבים של אי-איכות, בהתאם לגורמיהם השונים. חלק מהגורמים הללו הוא "לאומי" ומקורו בתקנות בנייה סותרות ומעורפלות, מתקנות מכבידות ומיותרות וגם מתקנות המשתנות מפעם לפעם בלי ליידע את הבונים. גורם לאומי אחר המוריד את איכות הבנייה הוא הגורם הביורוקרטי הגורר סחבת, ניירת ורישוי מתמשך.

גורם לאומי נוסף אינו מוריד את איכות הבנייה אבל גורם בזבוז בתפוקה: בתים רבים נבנים באתרים שאין בהם ביקוש והם נשארים ריקים. בה בשעה, מאחר שהמדינה ממונה על הנחת רוב התשתיות, היא אחראית לליקויים פיזיים בתשתיות התחבורה, התקשורת והחשמל.

מעריכי האיכות גילו - אולי לתמהונם - שתעשיית חומרי הבניין הישראלית אינה לוקה מאוד באיכות ירודה. המעריכים בחנו מפעלים, שהיקף מכירותיהם 810 מיליוני שקלים וגילו בהם בסך הכל 2.4% עלות של איאיכות. מן הצד האחר, התגלה לד"ר זוננשיין ועמיתיו הנזק הנובע מן העלויות שבהן כרוך תיקון ליקויים - בין כאלה שהתגלו לפני שהמבנה נמסר ללקוח ובין כאלה שהתגלו אחרי שהמבנה נמסר לו והוא טרח להתלונן עליהם.

התיקון כרוך, כמובן, בעלויות בדיקה, עבודה חוזרת ותוספת חומרים ואביזרים במקום אלה שהתגלו כלקויים, או שנפגמו תוך כדי ניסיון להתחקות על הליקויים ולתקנם, מן הסוג שמכיר כל משתכן שהרסו לו את הקיר כדי להגיע על הצינור הנוזל. לא מיותר להעיר, שכמו בנושאי איכות אחרים, גם בנושא איכות הבנייה מתעוררת השאלה, מי וכיצד יבדוק את הבודקים. לא מזמן נמסר, כי בצוק העתים קרה, שמעבדות לבדיקת קרקע ומבנים התאימו את תוצאות הבדיקה לדרישות הקבלנים, כדי שלא להישאר בלי עבודה. עדיין לא נמצאה הדרך לבדיקת הבודקים.

החומר שהוגש למארגני כינוס האיכות הבינלאומי, לפיו שווים המבנים בארץ - בממוצע - חצי מערכם הנקוב, קובע, כי 50% מאי-איכות הבנייה נובעים מתכנון לקוי, 40% מביצוע לקוי ו-10% מחומרים גרועים. המדובר אינו באחוזים בלבד אלא גם בכסף.

הנחת המעריכים היא שנזקי התשתיות הלאומיות והכשל בהקמת המבנים מסתכמים במיליארדי שקלים, שאינם כוללים את מיליארדי השקלים שמייחסים היום לנזקי שיטת הפל-קל.

אמנם, יתכנן שההערכה לוקה כשהיא לעצמה באיכות סובייקטיבית. מכאן שסיכום אי-איכות הבנייה באחוזים מערך המבנים ובסכומים המבוססים על הערך הזה, אינו צריך להתקבל כתורה מסיני. אבל מהצד האחר, הממצאים על ליקויי הבנייה מצטרפים לממצאים הידועים על היעילות הנמוכה בעבודת הבנייה, שגם היא מייקרת את המבנים באחוזים ניכרים שלא לצורך.

לפני שנים, כשהבנייה בארץ נעשתה בידי הפועל העברי והיתה באמת עמל כפיים עקב מיכון זעום ותיעוש אפסי, בנה כל מועסק ממוצע - שכיר ועצמאי - 60 מטרים רבועים בשנה. זו היתה תפוקת היהודי החלוש, בין שעלה מפולין או מהונגריה ובין שעלה ממרוקו או מכורדיסטאן.

היום, כשהבנייה מסורה בחלקה הגדול בידי הסיני השרירי והרומני המוצק, היקף הבנייה השנתי למועסק ממוצע הוא 36 מטרים רבועים. כל זאת למרות שהבטון בא מוכן אל האתר ויוצקים אותו היישר מן המערבל המסתובב אל התבניות המוכנות מראש, על רשתות הברזל שהגיעו גם הן מבית החרושת, שלא לדבר על השימוש במחפרים במקום בטוריות ועל מדחסים במקום במכושים. הספק הבנייה הממוצע הוא בסך הכל 60% מכפי שהיה בימיו של הפועל העברי, למרות שהדלתות והחלונות מגיעים מבית החרושת ואין צורך להעסיק באתר נגרים המנסרים עצים במשורי יד מטיפוס "זנב שועל" או "פוקסשוונץ" בז'רגון שהיה מקובל על הפועל העברי, אפילו אם עלה מתימן. הפועל הסיני אינו נזקק עוד לפטיש של 6 קילו ולאזמל כבד כדי לחרר בקיר "תעלה" להנחת צינורות המים והחשמל.

בקצרה, הציבור הרחב משלם לא רק בעד איכות ירודה אלא גם בעד יעילות נמוכה. הסכמת הלקוחות לממן את כשלי הענף היא נס כלכלי חסר תקדים, נוכח התחרות החריפה הקיימת בענף הבנייה.