בנק מלווה אינו אחראי כלפי הרוכשים על התחייבויות הקבלן

השופטת ד"ר דפנה אבניאלי קבעה, כי יחסי הגומלין בין הסכם הליווי שנחתם בין הבנק לקבלן, לבין הסכם ההלוואה בין הבנק לרוכש - אין בהם כדי ליצור מקור להטלת אחריות על הבנק כבנק מלווה.

מדובר בתביעה שהגיש בנק טפחות למשכנתאות נגד לווים אשר לא עמדו בהחזרי המשכנתאות השוטפים. הלווים רכשו חנות בפרויקט ביישוב מתן, ונטלו בחודש מארס 2000 הלוואה מובטחת במשכנתא מבנק טפחות.

הלווים, אשר קיבלו לידיהם את החנות (וכן רחבת ישיבה), אותן קנו באמצעות כספי ההלוואה שנטלו מהבנק, טענו בבית המשפט, כי הקבלן התחייב למסור להם, בהתאם לתוספת להסכם, רחבת ישיבה מקורה, ומשלא עשה כן, לא עמד בהסכם ועל כן הוא בטל.

הלווים, באמצעות ב"כ, העלו שתי טענות עיקריות:

א. העובדה שהקבלן הפר את ההסכם שנחתם עימם, לרבות תוספת להסכם, יש בה כדי להקים להם זכות להשבה על חשבון ההלוואה שנטלו מבנק טפחות, זאת מכח הסכם הליווי שנחתם בין הקבלן לבנק, ועל הבנק לשאת בתוצאות ההפרות של הקבלן.

ב. לחילופין, טענו הלווים, כי גם אם האחריות לסכום החוב מונחת לפתחם, הרי שהתקיימו הנסיבות המקימות את זכותם למימוש ערבות על-פי חוק המכר, וקמה להם הזכות לקזז את סכום הערבות מסכום ההלוואה.

הבנק, באמצעות עוה"ד יצחק נטוביץ וטל בסכס, טענו, כי גם אם יש ממש בטענות המבקשים לגבי הפרת התוספת להסכם, אחריותו של הבנק מכוח הסכם הליווי חלה רק על הפן הפיננסי של הפרויקט, ואינה מתפשטת מעבר לכך. לפיכך טען הבנק, כי אין הוא אחראי להפרות על-ידי הקבלן.

לגבי טענתם השנייה של הלווים טען הבנק, כי לא התקיימו התנאים לקיומה של ערבות המכר, ולחילופין ערבות זו פקעה מכבר, בעיקר נוכח העובדה כי החנות, לרבות רחבת הישיבה, נמסרה לרוכשים. הפגם של אי בניית פרגולה וקירוי הרחבה מקורו בהעדר אישורי בנייה מתאימים, שעל הקבלן להשיגם, ולא בחוסר תקציבי.

פס"ד זה שופך אור חדש בכל הקשור לאחריות בנק מלווה בפרויקט סגור, ומקבל משנה תוקף נוכח מציאות החיים המרה, בה קבלנים רבים הנהנים מליווי בצורה זו אינם מגיעים לשלבי גמר, והרוכשים מנסים להיאחז בכישלון הקבלן לעמוד בהתחייבויותיו, ובבנק המלווה שהינו בעל כיס עמוק ונוח לתבוע אותו. (ת.א 93787/01, בש"א 137416/01)