העותר הגיש לבג"ץ עתירה שעניינה, בתמצית, דרישה לחייב את היועץ המשפטי לממשלה ומשרד הפנים לאכוף את חוק התכנון והבנייה כלפי צדדים שלישיים. בפתח הדיון התעוררה שאלת הסמכות לדון בעתירה - האם זו נתונה לבג"ץ או שמא לבית המשפט לעניינים מינהליים?
בפס"ד שנכתב בידי הנשיא אהרן ברק קבע בג"ץ, כי הסמכות יוחדה לבית המשפט לעניינים מינהליים.
תשובה זו נגזרת הן מלשון החוק והן מתכליתו. עתירות בענייני תכנון ובנייה כרוכות לעיתים בשאלות ובמחלוקות עובדתיות, בעלות אופי "אזרחי". הן מחייבות קביעת ממצאים עובדתיים על יסוד שמיעת עדויות. יתר על כן, לאורך השנים התגבשה מגמה בפסיקה, ולפיה לא נמצאה כל הצדקה לדון בענייני תכנון ובנייה בפני בית המשפט העליון כערכאה ראשונה.
"לאור תכליות אלו", קבע הנשיא ברק, "יש לדעתי לפרש את הדיבר 'ענייני תכנון ובנייה לפי חוק התכנון והבנייה' הקבועים בסעיף 10(א) לתוספת הראשונה לחוק ככולל גם טענות שעניינן שימוש בסמכויות שבחוק התכנון והבנייה לשם אכיפת החוק או אי אכיפתו".
מסקנה זו נתמכת במגמה הכללית, של ריכוז כל העניינים המינהליים בפני ערכאה עיקרית אחת. הוסף על כך את המלאכותיות שבהבחנה שבין דיון בהוראותיו הספציפיות של חוק התכנון והבנייה (המצויות בסמכותם של בתי המשפט לעניינים מנהליים) לבין טענות לגבי הפעלת סמכויות האכיפה שבחוק (שלטענת העותר מצויה בידי בג"ץ).
משקיים בידי העותר סעד חלופי (בדרך של פנייה לבית המשפט לעניינים מנהליים) לא ידון בג"ץ בעתירה.
(בג"ץ 8071/01 יעקובוביץ נ. היועץ המשפטי לממשלה ואח', פס"ד מיום 18.11.02. הנשיא ברק והשופטים אנגלרד ולוי)
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
