מחקר של המרכז הירושלמי: הבנייה הבלתי חוקית במזרח ירושלים הפכה לנורמה

לטענת המחקר, בנוסף לסיבות מסורתיות לבנייה בלתי חוקית, כגון העוני של האוכלוסיה המזרח ירושלמית, הגודל הטבעי של המשפחות וכן העדפה תרבותית לבנייה בצפיפות נמוכה, בשנים האחרונות נוספו שני גורמים נוספים, שהפכו את הבנייה הבלתי חוקית במזרח העיר למגיפה.

האחת היא עידוד מצד הרשות הפלשתינית ומנהיגים פלשתינים שלא לציית לחוקי הבנייה ולהרחיב את הבנייה ככל שניתן, כדי להתחרות בבנייה היהודית בעיר. על-פי המחקר, ההנהגה הפלשתינית סייעה בגיוס עשרות מיליוני דולרים לעידוד הבנייה הפלשתינית הבלתי חוקית במזרח העיר, במטרה ליצור "חגורה שתקיף את חגורת הבנייה הישראלית". גורם נוסף הוא מעורבות גורמים פליליים הפועלים בעיר, המשתלטים על קרקעות לא להם ומקימים בנייני מגורים בני מספר קומות. גורמים פלשתינים אומרים ל"גלובס", כי בשנים האחרונות, לאור ההקפדה של משרד הפנים על מעמד התושבות של תושבי מזרח ירושלים (שמשמעותו הענקת קיצבאות ביטוח לאומי ועוד), עברו תושבים רבים המחזיקים בתעודת זהות מזרח-ירושלמית להתגורר בפועל בשטח השיפוט של ירושלים, לאחר שגרו שנים באיזורים אחרים, בהם יוקר המחיה זול יותר. כתוצאה מכך נוצרו ביקושים גדולים לבנייה.

על-פי המחקר, עיריית ירושלים אישרה תוכניות בניין עיר לכ-90% מהשכונות הערביות בירושלים, והן כוללות תוספת של 33 אלף יחידות דיור במגזר הערבי. בנוסף, המחקר מכחיש את הטענה כי עיריית ירושלים מסרבת להעניק רשיונות בנייה לתושבים הערבים, ובשנים האחרונות הוענקו בממוצע 183 רשיונות בנייה בשנה לערבים, ואחוז האישורים בשכונות היהודיות והערביות דומה.

גורמים פלשתינים סבורים, כי האוכלוסיה הערבית מעדיפה שלא להגיש בקשות לרשיונות בנייה, שכן כאשר הבנייה מתבצעת על שטח שמיועד בתוכנית בניין העיר למגורים, העירייה לא מפעילה מדיניות הריסות, ומעבירה את הטיפול לבית המשפט, הקונס את העבריינים בסכום זעום יחסית להוצאות הרישוי. כך נוצר מצב בו העבריינות משתלמת.

מדיניות של הריסת בתים מתבצעת, על-פי המחקר, רק כאשר הבניין יושב על שטח שיועד לצרכי ציבור (כגון כבישים וכו'), ושלא ניתן להעניק לו רישיון, גם רטרואקטיבית. התוצאה היא יצירת קושי עתידי בבניית תשתית ומתן שירותים ציבוריים לתושבים, שתכשיל את פיתוחן העתידי.