תקנות כבר יש, עכשיו צריך משאבים

למותר לציין, כי מעשה כאמור נשמע כחלום בלתי אפשרי לאלו מאיתנו העוסקים בתחום הבנייה, הרגילים לכך שהוצאת היתר בנייה תימשך, בדרך כלל, מספר חודשים, ואילו שינוי תכנית בניין ערים יימשך, בדרך כלל, מספר שנים. ללוח זמנים בלתי סביר זה השלכות מרחיקות לכת על ענף הנדל"ן. פער זמנים בלתי סביר גורם לכך, שהמוצר (הבניין בדרך כלל) אינו תואם את צרכי השוק בעת בנייתו, אלא את צרכי השוק שהיו קיימים בעת התחלת ההליך התכנוני. לעיתים אין כל קשר בין צרכי השוק באותה העת וצרכי השוק לאחר שהגיעה תוכנית לפרקה, הוצא היתר וסוף סוף ניתן להתחיל לבנות ולשווק את אותו בניין. מה גם שהוצאות הגיגון הופכות להיות מכבידות מנשוא.

אחת הסיבות לאותו לוח זמנים הינה, בין השאר, פעילות בלתי סדירה של מי ממוסדות התכנון, והעניין הגיע, כפי הנראה לאזניו של שר הפנים, השר פורז, שהחליט לעשות מעשה ולהתקין תקנות, שיחייבו את מוסדות התכנון לקיים דיונים כסדרם.

אותן תקנות (הקרויות: תקנות התכנון והבנייה (תדירות דיוני מוסד תכנון), התשס"ג - 2003 קובץ תקנות קת 6238 מיום 11.5.2003, מחייבות את אותם מוסדות תכנון המנויים בהם (המועצה הארצית, הועדות המחוזיות, הועדות המקומיות וועדות המשנה) לקיים דיונים מן המניין בתדירות של בערך אחת לחודש, ועוד דיונים שלא מן המניין לפי הצורך.

כן מותירות התקנות לשר לחייב את המועצה הארצית, הוועדות המחוזיות ואת ועדות המשנה שלהן, להגביר את תדירות הדיונים, וליושב ראש הועדה המחוזית - להורות את אותה הוראה, ככל שמדובר בוועדות המקומיות וברשות הרישוי המקומית.

ישאל השואל - אם הותקנו תקנות ומצב שהיה חסר תקנה (שמא צריך לומר חסר תקנות?) הוסדר ובא לציון גואל?

נרשה לעצמנו להטיל מידה של ספק, שהרי קיומן של ישיבות סדירות הינו חשוב (ומה בדבר סנקציה אם יופרו תקנות אלו על ידי מי ממוסדות התכנון?). אך חשוב לא פחות ליתן לוועדות את המשאבים הנדרשים על מנת לעמוד בנטל, ולא נמצא את עצמנו ממתינים לפרוטוקול של ועדה שבועות, ולבדיקה של מה בכך חודשים, ולתיאום מתחייב בין גורמים פרקי זמן בלתי סבירים.

אין ספק שיש בתקנות אלו משום חידוש ומסר מרענן, אך בכך אין די. לשם שיפור יש לדאוג גם לתוספת כח אדם ומשאבים כמתחייב. ועל הפרטת הבדיקות (לתוכניות ולהיתרים) כבר דיברנו?