בז"ן או נדל"ן: שאלה של 50 שנה

הערכת השווי של בתי הזיקוק נוגעת לכל אזרחי ישראל, המחזיקים ב-74% מן הבעלות על בז"ן, מאחר שכל אזרחי ישראל יצטרכו לשלם את הכסף אם החברה לישראל תחליט למכור להם את 26% מבז"ן המצויים ברשותה.

הערכת שווי היא עניין מפוקפק, ולא היה צורך להמתין לפרשת הבנק הבינלאומי כדי לדעת, שרק מוכר מרצון וקונה מרצון יודעים כמה שווה המפעל שהם מוכרים וקונים. ובאשר לבז"ן, מאחר שחברה זו מצליחה לפרסם מדי שנה מאזן שאינו מעיד על רווחים יתרים, אולי אינה שווה פרוטה?

אבל הערכת השווי של בז"ן הייתה מיותרת מלכתחילה, אילו התעניין ראש הממשלה ברכושם של אזרחי ישראל. לפני שנתיים וחצי הגיש מבקר המדינה, אליעזר גולדברג, דו"ח בשם "בתי הזיקוק לנפט בע"מ - שמירת קרקעות הזיכיון".

ראש הממשלה אז והיום, אריאל שרון, עיין בדו"ח והחליט, שמבקר המדינה אינו מוצא חן בעיניו. בחודש מארס 2002 פקד ראש הממשלה על החשב הכללי באוצר לדחות בחמישים שנה את המעשה שיש לעשות באוקטובר 2003 , כמוזכר בדו"ח הנ"ל של מבקר המדינה. החשב הכללי ידע שפקודה זו בלתי חוקית בעליל, אבל החליט שמוטב לצפצף על הנחיות המבקר.

הצפצוף היה חד-משמעי. מבקר המדינה סיכם את הדו"ח שלו במילים הבאות: "בז"ן פועלת מכוח זיכיון שנתן לה בשנת 1933 הנציב העליון הבריטי, לפרק זמן שיסתיים באוקטובר 2003. מכוח אותו זיכיון הוקצה לבז"ן שטח של 2,520 דונם באיזור מפרץ חיפה, והיא אמורה להחזירו לממשלה ללא תמורה בתום תקופת הזיכיון, עם המבנים והמתקנים הבנויים בו".

סיכומו החד משמעי של המבקר מבוסס על ממצאים חשובים, שלא עניינו את אריאל שרון ואת החשב הכללי, שאמנם ניסה בתחילה למשוך את העניין, אבל עד מהרה התקפל והחליט שאפשר גם אפשר לדחות ביובל שנים את החזרת הרכוש לאזרחי ישראל. מבקר המדינה הזכיר, כי עד 1971 היתה בז"ן בבעלות מלאה של הממשלה. באותה שנה רכשה החברה לישראל 26% מהמניות, בידיעה שתוקף הזיכיון אמור לפקוע באוקטובר 2003, מועד שבו יועברו כל המקרקעין ומה שעליהם לידי המדינה ללא תמורה.

התברר שבז"ן, הפועלת כמכשיר של החברה לישראל אף שרוב הבעלות עליה היא בידי עם ישראל, לא בזבזה את הזמן שעד תום הזיכיון. כתב מבקר המדינה: "בז"ן הפרה את תנאי הזיכיון משום שהעבירה זכויות על קרקעות בשטח הזיכיון לגופים אחרים ללא קבלת הסכמה מראש של משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, ואלה לא עשו דבר בעניין זה.

מנכ"ל משרד התשתיות הלאומיות הודיע למשרד מבקר המדינה בפברואר 1999, כי פרטי העברת הקרקעות אינם מוכרים להנהלת המשרד וכי 'יועץ משפטי של המשרד בתקופה הרלוונטית לעניין אינו זוכר פניות פורמליות של החברה בנושא'. עם זאת הבטיח מנכ"ל המשרד כי במידה ואכן הוציאה בז"ן מרשותה קרקעות אשר ניתנו לה במסגרת הזיכיון תפעל הממשלה למימוש זכויותיה בהסדרים שיערכו לקראת תום תקופת הזיכיון'".

במילים אחרות, למה לשבור את הראש היום אם אפשר לסחוב את העניין עוד חמישים שנה, שבהן תישאר השאלה פתוחה?

בסך הכל העבירה בז"ן זכויות על כרבע משטח הזיכיון, כ-640 דונם, וזאת לחברות שיש לבז"ן - כלומר, גם לחברה לישראל - עניין בהן. ובאשר לעניין שהיה לממשלה במקבלי הקרקעות, רשות החברות הממשלתיות הודתה בפני מבקר המדינה, כי "גם במידה והמדינה הייתה מעורבת במכירת מקרקעין, אך לא נתנה אישור ספציפי הנדרש עלפי הזיכיון כבעלת הזכויות בנכס לאחר תום הזיכיון, אזי יש לבדוק האם נגרם נזק למדינה ולפצות את המדינה בהתאם".

רשות החברות הודתה וראש הממשלה פסק, בעזרת עושי דברו במשרד האוצר, שאולי בשנת 2053 ייבדק העניין.

התנועה לאיכות השלטון פנתה לבג"ץ, ותבעה לבטל את הסכם המדינה עם החברה לישראל ובז"ן, שעל-פיו הוענקה לחברה לישראל הזכות להשתמש בנכסי בז"ן עוד יובל שנים במקום להחזירם לציבור ללא תמורה בעוד כארבעה חודשים. עתירה זו היא הזדמנות מצויינת לבג"ץ לתקן את הרושם שעשה כאשר דרש "צדק חלוקתי" בקרקעות ההתיישבות, בלי לקבוע צדק חלוקתי מהו.

אכן, עניין קרקעות ההתיישבות די מסובך, ושופטינו העליונים, המטפלים ביותר מ-10,000 עניינים בשנה, לא התפנו לטפל כהלכה בשאלה סבוכה זו. לא כך בשאלת הנדל"ן של בז"ן. כאן ברורים לחלוטין שלושה דברים:

א. באוקטובר 2003 צריכים הנכסים לחזור לממשלה ללא תמורה. ב. מבקר המדינה הזכיר זאת לממשלה בעוד מועד. ג. אריאל שרון פקד על האוצר לצפצף על הזיכיון ועל מבקר המדינה.

אז קל יהיה לפסוק בעתירה, ובלבד שבג"ץ יטפל בה לפני אוקטובר ולא יגרור את הדיון, כמקובל עליו במקרים רבים עקב עומס העבודה. סוף סוף, מדובר כאן לא רק ב-26% מיותר או פחות מ-2 מיליארד שקלים. מדובר כאן ביחסה של הממשלה לחוק, לביקורת ולזכויות הציבור כולו.