בפרשת קלס (ע"א 900/01) יצאה לאחרונה מבית מדרשו של בית המשפט העליון הלכה
חדשה, לפיה חזקות שבחוק הקובעות מגבלות לחישוב נפרד של הכנסת בני זוג נשואים,
אינן בהכרח חזקות חלוטות, אלא ניתנות לסתירה, וכי על בני הזוג נטל הראיה להוכיח,
כי החזקה המצויה בחוק לא תחול בעניינם.
היתרון הצומח לשני בני הזוג מחישוב נפרד להכנסתם, הינו הנאת כל בן זוג ממדרגות
המס הנמוכות ומהניכויים והזיכויים הנלווים לחישוב זה, בעוד שבחישוב מאוחד תיחשב
הכנסת שני בני הזוג כהכנסת אדם אחד, והמס הכולל לתשלום יהא גבוה יותר.
החזקה שנבחנה בפרשת קלס מקורה בתלות שבין מקורות ההכנסה בין בני זוג. פקודת
מס הכנסה קובעת, כי אם קיימת תלות בין מקורות ההכנסה של בני זוג בהתאם לחזקות
המפורטות שם, יחול בעניינם החישוב המאוחד.
התייחסות הפסיקה לנושא הציפה את סוגיית החישוב המאוחד לבני הזוג בנושא מתן
הפטור במכירת דירת מגורים מזכה. המחוקק קבע בחוק מיסוי מקרקעין חזקה, כי יראו
את התא המשפחתי, קרי, בני זוג הגרים יחדיו וילדיהם הקטינים, כמוכר אחד לענין
הפטורים במכירת דירת מגורים ולענין חישוב מדרגות המס ברכישת דירת מגורים.
כך, ב"איחוד" בני המשפחה ל"מוכר" אחד, קבע המחוקק, כי לבני הזוג יערך חישוב
מס מאוחד. ברכישת דירת מגורים לבעל ודירת מגורים נוספת לאשה, יחולו על הדירה
הנוספת שיעורי מס רכישה גבוהים מאלו שהיו חלים עליהם היו בני הזוג נשואים.
אם התחתנו בני הזוג והביאו עמם כל אחד דירת מגורים שנרכשה לפני הנישואין, במכירת
שתי הדירות, בלא רכישת דירה אחרת כנגדן, יזכו לפטור על דירה אחת ואילו הדירה
השניה תחוב במס. אם היו מוכרים את הדירות בטרם נישואיהם, היה מתאפשר פטור לכל
בן זוג בנפרד.
סיטואציות דומות נוצרות במצבים בהם כל בן זוג קיבל בנפרד ללא כל תלות בקשר
הנישואין או בבן הזוג השני, בירושה או במתנה, דירת מגורים, ומעוניין למכור
אותה בפטור מיידי. היות בני הזוג נשואים גורמת לכך, שעקרונית, רק על אחת הדירות
הם יזכו לפטור במכירה והאחרת תחוב במס.
אם התגרשו בני הזוג וחילקו ביניהם את שתי הדירות (פעולה שכשלעצמה פטורה ממס),
יחול לכאורה הפטור ממס לגבי כל אחד מהם בנפרד, אולם רשויות המס, בהוראות הביצוע,
קובעות, כי יחיד העוזב את התא המשפחתי בעקבות גירושין, לאחר שבמסגרת התא המשפחתי
נמכרה דירת מגורים, לא יהא זכאי לפטור בגין מכירת דירת המגורים שקיבל (בפטור)
בגין הגירושין.
בפרשת אן מרי עברי (ע"ש 5958/98) נדון עניינו של הסכם יחסי ממון בין בני זוג,
שעיגן זכויותיהם בנכסים שהיו בידם טרם הנישואין. ועדת הערר קבעה, כי אין לבטל
את האבחנה בין נכסים שנרכשו על ידי בני הזוג לפני הנישואין, שלגביהם הוסכם
על אי שיתוף, והוצאו בשל כך מחזקת השיתוף בין בני זוג, ולפיכך יש לתת את הפטור
בגין דירת מגורים לכל בן זוג בנפרד.
כעת, נראה לנו, שיכול ולא יזקקו בני הזוג להסכם יחסי ממון, שכן זכותם האוטונומית
בנכסים ובהכנסתם מעוגנת בעקרונות וברציונלים שנקבעו בפרשת קלס. לאור הדוגמאות
שהובאו לעיל ברור, כי על ידי חישוב מס מאוחד במיסוי מקרקעין מופלים זוגות נשואים
לרעה מול זוגות הגרים בנפרד דרך קבע, זוגות שהתגרשו או יחידים אחרים שאינם
נשואים.
בית המשפט העליון, הקובע עמדתו בהתאם לעקרון השוויון ועקרונות יסוד אחרים,
מציין, כי "הגיעה השעה לבחינה מחודשת על-ידי המחוקק של ההסדר הנוגע למיסוי
בני זוג בדין הישראלי, לאור ההתפתחויות שחלו בחברתנו ובשיטתנו המשפטית ולאור
... שיטות משפט אחרות".
נטל הראיה אינו צריך להוות מכשול בפני סתירת חזקת "המוכר היחיד" על ידי בני
הזוג, שכן נטל סתירת החזקה שבחוק נותר בחיקם של בני הזוג, ורשויות המס יוכלו
לבחון כל מקרה לגופו.
לפיכך נראה לנו, שראויה בחינה מחודשת של החזקות בחוק מיסוי מקרקעין בדבר היות
התא המשפחתי "מוכר" אחד, לטובת יישום עקרונות של שוויון פיסקלי, מס אמת, ניטרליות
של דיני המס, צדק וסבירות.
לא הרחבנו בנושא ההוראות בפקודה העוסקות בחישוב המס לבני זוג, אך יש לזכור,
כי גם בנושא זה טמונות השלכות הנובעות מפסיקת בית המשפט העליון בפרשת קלס.
הכותבים הם ממשרד רו"ח סומך-חייקין - KPMG.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.