בעיית הפשרת הקרקע החקלאית יורדת לשאלה בסיסית, שראוי להתייחס אליה בכובד ראש:
מה באמת מגיע לחקלאים בקיבוצים ובמושבים?
התשובה פשוטה: מה שמגיע להם באמת, זה זכויות נדיבות במיוחד בתחום המגורים.
זכויות אלה צריך לתת לבני המשפחות שהחזיקו ועודם מחזיקים נחלה במושב ובקיבוץ,
ואינם מפירים את החוק ואת חוזה החכירה (למשל נטישת נחלה או עבירות בנייה).
ומהן זכויות הבנייה הללו? מדובר בזכויות של 375 מ"ר שטח בנוי לכל נחלה (אפשר
עוד, כנגד תשלומי השבחה). למרות שבקיבוצים חיים גם במעין בתים משותפים, בניגוד
לווילות במושבים, לצרכי צדק פנימי בין שני הסקטורים ראוי שאותם 375 מ"ר יחושבו
על-פי ערך של צמודי קרקע. במונחים של קרקע וחיסכון בקרקע, מגרש של דונם אחד
נטו מכיל בכבוד זכויות בנייה כאלה, אפילו בשלוש וילות לא קטנות.
ובאילו תנאים ראוי לתת לחקלאים חוזה לדורות על הזכויות האלה? ההצעה על השולחן
כרגע היא לאפשר את היוון הזכויות לפי מקדם של 3.75%. מקדם ההיוון הזה מועתק
מהמחיר האטרקטיבי במבצעי ההיוון בסקטור העירוני בעשור הקודם.
מיד עולה טענה נכונה: הרי יש כאן אפליה, כי החוכר העירוני שילם לממ"י במיטב
כספו עבור הנכס (דמי חכירה ראשוניים ודמי חכירה שנתיים), ואילו החקלאי לא שילם
לממ"י דמי חכירה ראשוניים, אלא רק דמי חכירה שנתיים סימליים בגובה של 600 שקל
לנחלה.
הנכונות לאפשר לחקלאי להוון את זכויות המגורים שלו במחיר המבצע של הסקטור העירוני
ב-3.75%, היא היא ההכרה בזכויותיו ההיסטוריות של החקלאי.
יש מקום לאפשר למושבים (בכל חלקה א') ולקיבוצים (בכל השטח המוניציפלי), לקבל
חוזה חכירה לדורות. ירצו לפצל מזה קרקע לצורך מכירתה לבניית וילה נוספת או
להקמת כמה צימרים להשכרה? יתכבדו וישלמו לממ"י דמי פיצול מלאים, לפחות כמו
בצמודי קרקע בעיר, ולוועדה המקומית ישלמו היטל השבחה מלא.
כל מה שהם קיבלו ויקבלו מעבר לזה, בכל מיני הסברים נפתלים ונוסחאות מסובכות
- מהווה בונוס שאין אפשרות להצדיק אותו, וספק אם יעמוד בבג"ץ.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
