"הממשלה יורקת בפני מצביעיה"

במושבים מאפשרת החלטת המועצה לפצל את חלקת המגורים בשטח 2.5 דונם ולבנות בית לבנים, לנכדים ואפילו למכירה, למי שאינו בן משפחה; בקיבוצים היא מאפשרת לכל חבר ולכל בן שירצה בכך להוון בית בשטח 160 מ"ר, אם יכריז על חברות (לפני כמה שבועות החליט בית המשפט בפסק דין גליל ים על אפשרות להוריש לבנים גם זכויות עתידיות).

בדיור הציבורי, בקטמונים, בדימונה, בירוחם ובקרית שמונה, דורש האוצר לבטל את מרכיב ההורשה בדיור הציבורי. כתוצאה מכך, עם מות ההורה יתבקשו הבנים להחזיר את המפתחות למדינה, גם אם נולדו בה וחיו בה כל חייהם. להערכת הארגונים החברתיים, אם תתקבל ההחלטה יושלכו לרחובות אלפי משפחות מדלת העם, המתגוררות בדיור הציבורי.

וזה עוד לא הכל. בעקבות הקשיים בחקלאות החליטה מועצת מקרקעי ישראל, לאפשר לכל בעל נחלה להוון חלקה בשטח 500 מ"ר לצורכי פרנסה חליפית, עם אפשרות להשכיר את המבנה לאחרים. לדייר הדיור הציבורי, המשתייך לתחתית הסולם הסוציו אקונומי, החי בדרך כלל מביטוח לאומי ומהשלמת הכנסה, לא רק שלא מציעים איזה משרד להשכרה, אלא מעלים את שכר הדירה ב-25%.

אין להתפלא, אם כך, שאת ההצעה "ייעול השימוש בדיור הציבורי" החביא שר האוצר בנימין נתניהו, תחת הסעיף של הקטנת המגזר הציבורי, בתקווה שאולי מישהו לא ישים לב, שאולי הארגונים החברתיים, העותרים לבג"ץ בעניין חלקת המגורים, לא יבינו את גודל העיוות.

הארגונים החברתיים, ובראשם מי שיזם את חוק הדיור הציבורי, ח"כ רן כהן, אינם מתכוונים להישאר אדישים. "אם האוצר רוצה מלחמה חברתית, הוא יקבל מלחמה חברתית", מצהיר כהן.

לנתניהו ולמאיר שיטרית יש רומן ארוך עם חוק הדיור הציבורי. החוק נחקק בשלהי הקדנציה של נתניהו כראש ממשלה, לאחר שקודם על ידי ח"כ כהן, ח"כ דאז תמר גוז'נסקי וחברי כנסת נוספים, וזכה לתמיכה של הארגונים החברתיים ובראשם הקשת המזרחית הדמוקרטית, שזכרה להזכיר כל העת את הקשר בין זכויות החקלאים וזכויות הדיירים בדיור הציבורי.

החוק כלל בתוכו שני מרכיבים - חוק הדיור הציבורי של כהן, וחוק זכויות הדייר של גוז'נסקי, שחייב את החברות המשכנתות לשפץ את הדירות ואפשר מעין זכות הורשה בתנאים מסוימים.

מיד בתום תהליך החקיקה, הקפיא נתניהו את חוק הדיור הציבורי, והציע חלופה קמצנית הרבה יותר, מה שלא הפריע לו להתחייב לשלם לסוכנות 800 מיליון שקל, מתקבולי מכירת דירות עמיגור, בטענה שהדירות נקנו על ידי יהודי הגולה.

כשקמה ממשלת ברק הביא כהן שוב את הצעת החוק בפני הממשלה, שלא קיבלה אותה, אך הכריזה על מבצע לחמש שנים, המאפשר לדיירים לרכוש את הדירות עד להנחה של 90%. בשבוע שעבר שלח משרד השיכון מכתב לחברות המשכנות, ובו הנחיה שלא לבצע עסקאות מכירה חדשות, עד להחלטת הממשלה על התקציב. התירוץ של נתניהו להעלאת מחיר השכירות וביטול זכות ההורשה הוא, שהדיור הציבורי אינו מכניס די כסף לקופת המדינה.

"הטענה של נתניהו, לפיה דירות הדיור הציבורי אינן מכניסות די כסף לקופת המדינה, ולכן יש להרע את התנאים ולהעלות את שכר הדירה, כמוה כגזלת כבשת הרש", אומרת היועצת המשפטית של ארגון סנגור קהילתי, רותלי פלאי. "נתניהו העביר את הכסף לסוכנות, ועתה הוא מתלונן שהקופה ריקה. אנחנו משוכנעים שעל פי חוק זכויות אדם וחירותו, יש לדיירים זכות מעין קניינית על הדירות, ואנחנו עומדים לדרוש זכות זו".

מנתוני ועדת הכלכלה עולה, שבארץ 93 אלף דירות דיור ציבורי המנוהלות על ידי עמידר, עמיגור , פרזות ועוד, מתוכן נמכרו 17,600 דירות בהנחה ממוצעת של 71%. תקבולי המכירה היו 1.4 מיליארד שקל, אך לאוצר הועברו בסופו של דבר רק כ-100 מיליון שקל. 800 מיליון שקל הועברו לסוכנות, שאר הכסף נשאר אצל החברות בטענה שהשקיעו כסף במכירה.

רוב הדיירים שייכים לתחתית הסולם הסוציו אקונומי, ברובם תושבים ותיקים ובחלקם עולים חדשים, המשלמים שכירות חודשית נמוכה, בדרך כלל מתוך קצבאות שהם מקבלים מהמדינה. קיצוץ הקצבאות מצד אחד והעלאת מחירי השכירות ידרדרו את מצב המשפחות עוד יותר.

"יש כאן שיקוף של מדיניות כלכלית פחדנית מצד נתניהו ושטרית", אומר שלמה ואזנה, חלוץ הפעילים למען חוק הדיור הציבורי. "האוצר נזהר מלפגוע בשכבות החזקות, אך שש לפגוע בחלשים. מצד אחד הוא מחלק משאבים למושבים ולקיבוצים, אך נוהג בקמצנות דווקא בשכבות החלשות. נתניהו, שנכשל בבחירות הקודמות, עושה הכל כדי לרסק את מדינת הרווחה. מדובר כאן בעזות מצח מהסוג הגרוע ביותר, ומתן הטבות לציבור אחד על חשבון השני".

"מה שהם עושים זהו שמד חברתי", אומר רן כהן. "חוק הדיור הציבורי הפך לדגל של הצדק החלוקתי, ועתה הם מנסים לחסל אותו ואת האפשרות לבנות דירות חדשות למען נזקקי העתיד. הממשלה יורקת בפני מצביעיה, בזה להם משפילה אותם, ומחסלת כל סיכוי שיאפשר להם לחיות כבני אדם. נתניהו רוצה להפחית את אחוז ההנחה לכל שנת מגורים ל-1.5% במקום 3% כיום. משמעות הדבר היא, שכדי שדייר יוכל להגיע להנחה המקסימלית עליו לגור 53 שנה בדיור הציבורי, מ-1950 ועד היום. כמה משפחות כאלה יש בארץ?".