השלטון המוניציפלי פותח בימים אלה עידן חדש-ישן, ושוב עולה השאלה הנצחית: איך
(לא) לנהל עיר בישראל? חלק מראשי הערים, המועצות המקומיות והמועצות האזוריות
כבר יודעים איך (לא) לנהל את היישוב שהם ממונים עליו. הגירעונות, הפרוטקציות,
המינויים הפוליטיים והחשבונות האישיים ידועים בציבור. ואף על פי כן, תמיד אפשר
להוסיף וללמוד, ואחת הדרכים לכך היא לפזול אל השכן כדי לגלות איך הוא (לא)
מנהל את העיר.
אחת הדרכים הקצרות והיעילות לנצל את ניסיון השכנים, הקרובים וגם הרחוקים, היא
לעיין בדו"ח הביקורת של רואי החשבון, המוגש למשרד הפנים כדי להעמידו על המדף
בצמוד לדו"חות הקודמים שהועמדו על המדף והעלו אבק. אף שהדו"ח הזה אינו משמש
את המזמין, כלומר שר הפנים, ואינו משפיע על הדרך שבה הוא מנצח על התזמורת המוניציפלית,
הוא יכול לשמש את ראשי היישובים המעוניינים לגלות דרכים פרטניות חדשות שתאפשרנה
להם (לא) לנהל את היישוב שהם עומדים בראשו.
כותב הטור הנוכחי עיין גם הוא בדו"ח רואי החשבון, שהוגש לשר הפנים לפני שנה
והונח למעצבה על המדף. לא כדי לנהל יישוב כלשהו אלא סתם, כדי ליהנות מן הבדיחות
והחידודים המחליפים ביישובי ישראל את הניהול התקין. מאחר שהדו"ח מטפל ביישובים
השונים לפי סדר האלף-בית, נתחיל באות אלף ונמצא בראש התור את אום אל פחם. הגירעון
המצטבר שם הגיע בשנה שעברה ל-37.6 מיליון שקל, שהם 35% מהתקציב השנתי. אחת
הסיבות לגירעון - פחת המים שהגיע ל-13% מן הנכנס לצנרת ומנע גביית תשלום מאחר
שהפחת הזה לא הגיע לברזים. אמנם, גם בלי פחת המים נפגעו הכנסות העירייה עקב
ירידה בגביית הארנונה. בין השאר שכחה העירייה לגבות 76 אלף שקלים מ-11 נבחרי
הציבור. אמנם, גם בחוות החיות העירונית - לא רק באום אל פחם - יש שווים ויש
שווים יותר. אחד מנכבדי העיר הצליח לצבור בעצמו חוב ארנונה בסך 37 אלף שקלים.
אבל אם אין הכנסות, אין זאת אומרת שאין הוצאות. קבלנים מקבלים עבודות ללא מכרז.
16 עובדי עירייה מקבלים שעות נוספות בלי רישום נוכחות. חלק מהעובדים מקבלים
הוצאות רכב בלי להתניע את המכונית. ואם העניינים מתנהלים כך, רק טבעי הוא שדו"חות
מבקר העירייה משנת 1997 ואילך לא הובאו לדיון במועצת העיר ואף לא בוועדת הביקורת.
שנייה ברשימה היא אופקים. למרות שאין שם כסף, אושר תקציב הכולל גירעון של 4
מיליון שקל, אף שהעירייה ידעה שהוא לא יכוסה - אומרים רואי החשבון. ואכן, 10
פעולות בתקציב הבלתי-רגיל נעשו ב-7.3 מיליון שקל לפני אישור העירייה ומשרד
הפנים. 47 פעולות בתקציבים בלתי-רגילים בוצעו בחריגה של 17.2 מיליון שקלים.
847 אלף שקלים מקרן הפיתוח זלגו למימון הוצאות שוטפות וכל זאת כאשר התגלה חוסר
התאמה בסך 13 מיליון שקלים בנתוני הגבייה, בין הנהלת החשבונות ומחלקת הגבייה.
במצב זה, כסף קטן הוא הכסף שהוצא על שעות נוספות גלובליות בלי רישום נוכחות
או הכסף שניתן בחריגה ל-3 פנסיונרים או הכסף שלא הועבר למס ההכנסה ולביטוח
הלאומי - 6.5 מיליון שקלים בין העירייה ובין הממשלה מהם? וכמובן, גם באופקים
שכחו לגבות דמי ארנונה ומים מ-5 חברי מועצה ומ-4 חברי המועצה הדתית (המיותרת,
כמדומה, לדעת ממשלתנו החדשה) וזאת בסך 218 אלף שקלים.
אור יהודה מצליחה לגלות נדיבות לב בשיטה מעניינת. שם לא הוחלפו מדי המים הישנים,
דבר שאולי השפיע על מדידת השימוש במים. אבל ננקטו שם גם השיטות המקובלות, למשל
הנחות בארנונה הניתנות גם על חובות ישנים וגם למי שלא שילם חובות ישנים. אז
מה הפלא שהצטבר גירעון של 29 מיליון שקלים בתקציב הרגיל וגם 1.2 מיליון שקלים
בתקציב הבלתי-רגיל. גם ענייני הפיתוח באור יהודה נותנים חומר למחשבה. רואי
החשבון גילו אי סדר בניהול היטלי ההשבחה, ואם העירייה נדיבה ביחסה ליזמים,
אין פלא שהיא לא גבתה קנסות פיגורים מקבלנים שלא עמדו בהסכמים ולא האריכה את
הערבויות שהם נדרשים להפקיד לקראת ביצוע העבודות.
אבל הנדיבות אינה מסתיימת אצל הקבלנים. למרות הגירעון הגדול העניקה העירייה
תמיכות בסך 519 אלף שקל, בין השאר לעמותות שלא הגישו לה את המסמכים הדרושים.
ראש העירייה גילה נדיבות אישית מיוחדת - על חשבון הציבור, כמובן - כאשר העניק
תמיכות רווחה ליחידים שונים בסך 207 אלף שקלים בלי להביא תמיכות אלו לאישור
ובאשר לחובות הארנונה של המקורבים, כאן נמצאה שיטה מעניינת: תאגיד שבו שותף
חבר המועצה צבר חוב בסך 66 אלף שקלים לארנונה, למים, להיטלים ולאגרות העירייה.
אבל כדי שלא להפלות, העירייה נמנעה מגביית קנסות חנייה, שילוט ומפגעי תברואה
וגם לא גבתה דמי שכירות ממחזיקים בנכסי העירייה.
אילת מתיימרת שלא להיות חלק מישראל - בייחוד בעידן הנפילה בתיירות. אבל ניהול
ענייני העיר הוא ישראלי טיפוסי, הגם שיש בו ייחוד מסוים. כך, למשל, רואי החשבון
גילו שחלק מבתי המלון משלם ארנונה לפי מספר החדרים ולא לפי השטח, כמקובל בכלל
ובמלונות אחרים בפרט. עד סוף השנה שעברה הצליחה אילת לצבור גירעון של 90 מיליון
שקל, וגם להעמיס על גב התושבים חובות בסך 196 מיליון שקלים - סכום המעיד על
אמונת הבנקים, אם לא בעירייה אז בממשלה שתכסה את חובות העירייה. כאשר איש אינו
מפריע לעירייה לצבור גירעונות וחובות, אין היא מקפידה על גביית הכספים המגיעים
לה בדין.
ניתנות הנחות ארנונה ביד רחבה, גם לחייבים ותיקים. שלא לדבר על המכובדים: 12
חברי מועצת העיר והמועצה הדתית של העיר החילונית הזאת צברו חובות ארנונה ומים
בסך 98 אלף שקלים. באמת כסף קטן מאחר שחובות התושבים לעירייה מגיעים ל-100
מיליון שקל - 53% מהיקף הגבייה השנתי, מציינים רואי החשבון בהתפעלות. ומאחר
שאין מפעילים אמצעי אכיפה, מוחקים חובות בלי להודיע על כך למשרד הפנים.
כדי שלא יחשוב הקורא שרק מן היישובים שמתחילים באלף אפשר ללמוד כיצד (לא) לנהל
עיר, נדלג ונעבור לאות בית. גם כאן פותחת את הרשימה עיר ערבית, באקה אל גרביה.
העיר לא ערכה סקר נכסים, כדי שלא תיאלץ לדעת כמה ארנונה לגבות. הנחות ניתנו
בלי שהנהנה נדרש למלא טופס בקשה ומטבע הדברים החלטות בנידון לא הובאו למועצה.
גם כאן, הקבלנים נהנים מיחס נאה. לא דרשו מהם לסיים עבודות במועד המוסכם וגם
לא הוטלו עליהם קנסות פיגורים. ואכן, למה לגבות קנסות פיגורים כאשר אפשר להוציא
לפועל תקציבי פיתוח בסכום העולה ב-25% על הסכום המאושר? ורק טבעי שהסכום עולה,
כאשר המפקח על העבודה מתיר חריגה בלי לבקש את אישור העירייה.
אפשר להאריך. הלא מדובר בספר שלם וכל מי שרוצה לדעת איך הצליחה באר שבע להשמיט
43 מיליון שקל מן הגירעון ולהעמידו על 356 מיליון שקל "בלבד" מוזמן לעיין בדו"ח
ולשאוב ממנו שפע המלצות כיצד (לא) לנהל עיר בישראל.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
