במשפטו של המהנדס אלי רון נטען: מקור הכשלים אינו בשיטה

תיק התביעה מכיל כ-250 קלסרים עבים, ובהם מרוכזות מאות עדויות של כל הנוגעים בפרשה, כשבמרכז התביעה עדותם של נציגי הטכניון.

על-פי דרישת השופט, מתקיימות הישיבות שלוש פעמים בשבוע, כדי להביא לזירוז ההליך. לפי שעה נמצא התיק בעיצומה של פרשת התביעה. פרשת ההגנה, המיוצגת על-ידי עוה"ד רמי קרגולה, מיכה פטמן ושרון קופ, תתחיל באמצע אפריל 2004.

על-פי החלטת בית המשפט, כל חומר החקירה נמצא באתר פתוח באינטרנט, וזאת בשל משמעותו הציבורית הנרחבת של התיק.

במהלך המשפט הוצגו על-ידי התביעה שישה מקרים שבהם אירעו כשלים במהלך בניית תקרות פל-קל. לטענת עו"ד קרגולה, בחמישה מקרים קרסה התקרה במהלך יציקה בשל כשלי טפסנות, ואילו במקרה אחד, הדומה למקרה ורסאי, קרסה תקרה באשדוד ב-1995, בשל כשל שנוצר בעת עבודת חשמלאי שחצב בקירות.

עוד מבקש קרגולה להוכיח, שהחלק מאולם ורסאי שקרס, והוגדר כאגף המערבי, תוכנן בעצם כגג פתוח, שאינו נמצא בשימוש. כמה שנים אחר כך החליט בעל האולם לכלול את הגג בתוך שטח האולם, ולהפוך אותו לרחבת ריקודים. הוכחה לכך שבעצם מדובר בגג פתוח, מוצא קרגולה בעדות מומחי הטכניון, שמצאו שרידי חומרי איטום ושיפועים לניקוז מים, המאפיינים גג.

עוד טוענת ההגנה, שמאחר והגג היה נמוך במעט מרצפת האולם, הוא כוסה בשכבה של 30 ס"מ חול, ורוצף באריחי גרניט, שהוסיפו משקל ועומס רב.

בדיון אמר עו"ד קרגולה, שהסיבה לקריסה היתה עומס בלתי מתוכנן וקיצוני שהופעל על התקרה. עומס כזה היה גורם לקריסת כל תקרה אחרת.

עוד טוען קרגולה, שעד תחילת 2001 תקרת האולם המערבי נתמכה על-ידי עמוד, שעמד במרכז הקומה שמתחת לגג. בעלי האולם שבקומה זו החליטו להסירו, וכך נוצרה "בטן" באמצע רחבת הריקודים.

לטענת הסנגוריה, בעלי אולם ורסאי החליטו להתמודד עם "בטן" זו באמצעות מילוי שכבה נוספת של חול, כדי ליישר את הרצפה. במהלך החתונה, שבה היו אורחים רבים, גבר העומס עוד יותר, והגיע עד לפי חמישה מזה המתכונן.

לטענת עו"ד קרגולה, הצילומים שנערכו במהלך החתונה מראים בברור שברצפה נוצרה בטן כתוצאה מעומס, שהיא בסופו של דבר סיבת הקריסה.