ועדות חקירה ממלכתיות מונו עד היום. בכולן נעשתה עבודת חפירה, לימוד והסקת מסקנות מעמיקה. עם השנים נראות רובן כפעולת-כיסוי, "שמיכה" לפוליטיקאים ולממסד להתכרבל בה, ברגע שעולה זעקת הציבור. אחר כך, כשמוגשות המסקנות וההמלצות, זה ממש לא חשוב, כי יש כבר פרשות סוערות אחרות.
נדיר, אם בכלל, שהיו לוועדות החקירה השפעות מרחיקות לכת ומשנות סדרים רעועים ורעים. עם זאת, בדבר אחד הן חזקות: הסקת מסקנות אישיות. כך היה במקרה של הרמטכ"ל דוד אלעזר בדו"ח אגרנט למלחמת יום הכיפורים, הדחתו של אריאל שרון מתפקיד שר הביטחון בעקבות ועדת החקירה לאירועי סברה ושתילה, או, בדו"ח ועדת בייסקי, שהביאה להדחה מיידית של נגיד בנק ישראל משה מנדלבאום, ונתנה תשתית להדחה והעמדה לדין של מנהלי הבנקים ורואי חשבון.
לשאלה המכרעת: מה באמת יצא מוועדות החקירה הממלכתיות, ועד כמה נכונים הממסד והאליטות לדורותיהם לאמץ המלצות וליישם מסקנות שיובילו שינוי עמוק ויסודי - יענה כל אחד בעצמו, אחרי שייזכר כאן בהיסטוריה הלא קצרה של ועדות החקירה הממלכתיות:
* ועדת החקירה לעניין הדליקה במסגד אל-אקצא, 1969, בראשות שופט בית המשפט העליון יואל זוסמן. פורסם דו"ח גלוי.
* ועדת החקירה בעניין השמועות בדבר מתן תשלומים כדי להטות משחקים בליגה הלאומית לכדורגל, 1971, בראשות שופט בית המשפט העליון משה עציוני. דו"ח גלוי.
* ועדת החקירה לעניין חברת נתיבי נפט, 1971, בראשות השופט העליון אלפרד ויתקון. הדו"ח התקבל בדעת רוב, חלקו סודי.
* ועדת החקירה למלחמת יום הכיפורים, 1973, בראשות נשיא בית המשפט העליון שמעון אגרנט. חלק גדול מהדו"ח הוגדר סודי, חלקים הותרו לפרסום ב-94'.
* ועדת חקירה לבדיקת מצב בתי הכלא בישראל, 1979, בראשות נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מרדכי קנת. הדו"ח גלוי.
* ועדת החקירה לחקירת רצח ד"ר חיים ארלוזורוב, 1982. בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס, דוד בכור.
* ועדת החקירה לחקירת האירועים במחנות הפליטים בביירות (סברה ושתילה), 1982. בראשות הנשיא יצחק כהן. חלק מהדו"ח סודי.
* ועדת החקירה לעניין ויסות מניות הבנקים, 1985, בראשות שופט בית המשפט העליון ד"ר משה בייסקי. דו"ח גלוי.
* ועדת החקירה לעניין שיטות החקירה של שירות הביטחון הכללי בנושא פעילות חבלנית עוינת, 1987, בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס, משה לנדוי. חלק ראשון של הדו"ח גלוי, חלקו השני סודי.
* ועדת החקירה הממלכתית לבדיקת תפקודה ויעילותה של מערכת הבריאות בישראל, 1988, בראשות שופטת בית המשפט העליון שושנה נתניהו. הדו"ח גלוי וכולל דעת מיעוט.
* ועדת החקירה לעניין הטבח במערת המכפלה בחברון, 1994, בראשות נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר. הדו"ח גלוי.
* ועדת החקירה הממלכתית בעניין היעלמות ילדים מבין עולי תימן בשנים 1954-1948. הוועדה קמה ב-1995, בראשות שופט בית המשפט העליון יעקב קדמי. קדמו לוועדה זו שתי ועדות בנושא.
* ועדת החקירה לעניין רצח ראש הממשלה יצחק רבין, 1995, בראשות הנשיא בדימוס של בית המשפט העליון מאיר שמגר. הוועדה פרסמה דו"ח גלוי ודו"ח סודי, שחלקים ממנו הותרו לפרסם בסוף 97'.
* ועדת החקירה לבירור ההתנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים (מהומות אוקטובר), נובמבר 2000, בראשות שופט בית המשפט העליון תיאודור אור. הדו"ח פורסם לא מכבר.
* ועדת החקירה לעניין בטיחות מבנים ומקומות המשמשים ציבור (אסון ורסאי), הוקמה ביוני 2001 בראשות נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, ורדי זיילר. נוכח דחיפות הנושא והפעולות הנדרשות, הוציאה הוועדה דו"ח ביניים באוגוסט 2002. היום (ג') הוצג הדו"ח הסופי.
אם ההתייחסות לדו"ח ועדת זיילר תהיה כמו ההתייחסות לדו"חות ועדות חקירה אחרות, צפו לזלזול גדול יותר באיכות הבנייה בישראל, ולהתמוטטות עוד ועוד תקרות על ראשם של אזרחים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
