רכיבי הביטוח של כל הסיכונים הקבלניים

הקבלן בונה בניין במקום מוטעה ולפיכך הוא נדרש להרוס אותו ולבנותו מחדש במקום הנכון. רעהו בונה בניין, שלימים מתברר כי החיפוי שלו לקוי או בלתי אסתטי, ועל כן יש להרוס את החיפוי ולצפות את המבנה בחיפוי חלופי. האם בשני המקרים (ובמקרים הדומים להם) יהיו הנזקים המתוארים מכוסים בכיסוי הביטוחי המקובל בענף העבודות הקבלניות, הוא ביטוח "כל הסיכונים"?

בשאלה זו עוסק פסק דינו החשוב והיסודי של בית המשפט העליון מיום אתמול (פסק הדין נכתב ע"י השופט אליעזר ריבלין, בהסכמת חבריו להרכב).

לבל נטעה, פוליסת ביטוח מסוג "כל הסיכונים" איננה מקנה כיסוי ביטוחי לכל הסיכונים, במובן הלשוני השגור של המונח הנ"ל. הפוליסה האמורה איננה בלתי מוגבלת בהיקפה. גבולותיה מתוחמים במסגרת ההגדרה הכללית של הנזקים המבוטחים בפוליסה מזה, והחריגים המנויים בה מזה.

בפוליסות דומות, מקרה הביטוח מוגדר כ"נזק או אובדן פיזיים תאונתיים ובלתי צפויים מראש לפרויקט". השאלה היא, אפוא, האם האירועים שתוארו נכנסים לגדרו של מקרה הביטוח? את השאלה בחן בית המשפט העליון על רקע שני פרמטרים המוחלים בהגדרת מקרה הביטוח - התרחשות "נזק או אובדן פיזיים", והרכיב האחר בדבר היות הנזקים הפיזיים בגדר נזקים "תאונתיים ובלתי צפויים".

תפיסת היסוד המקובלת היא, שביטוח רכוש המוצא במסגרת ביטוח הניתן לעבודות קבלניות עוסק בנזק פיזי, המצריך תיקון או החלפה. נזק "כלכלי טהור" שאיננו נלווה לנזק פיזי לרכוש איננו נכלל בגדר הכיסוי הביטוחי.

על אף ספיקות שהוטלו באמור, "אין ספק כי יש ליתן משמעות לאמור בפוליסת הביטוח, כי האחריות מתוחמת לנזקים 'פיזיים' בלבד", קבע השופט ריבלין בפסק הדין של בית המשפט העליון. "ירידת ערכו של נכס, חוסר היכולת להשתמש בו מטעמים תכנוניים, וכיוצא באלה נזקים, כל עוד אינם נילווים לנזק לגופו של הרכוש - אינם, לפי המשמעות הרגילה של הלשון, ולפי ההיגיון של פוליסת ביטוח הרכוש, נזקים פיזיים".

אם טוענים שנזק פיזי איין, אך "אובדן" של נכס כן מתקיים, גם רכיב האובדן מוגבל על פי הפוליסה בדרישת הפיזיות. לכן, הקמת מבנה במקום שגוי, או נקיטת אמצעים להריסת המבנה שהוקם במקום השגוי ובנייתו במקום הנכון, אינם מקיימים את רכיב הפיזיות הנחוץ. "אינני סבור", המשיך וקבע השופט ריבלין, "כי ניתן לראות באמצעים 'פיזיים' הננקטים כדי לתקן פגם שנפל בבנייה, שהוא כשלעצמו איננו 'פיזי', כדי לשנות את סיווג הנזק, וזאת גם אם כרוכים אמצעים אלה בפגיעה פיזית במבנה".

הרכיב האחר שנבחן, כאמור לעיל, היה רכיב "התאונתיות". יסוד זה איננו קושר את עצמו בהכרח לאירועים פתאומיים בלבד. הגדרתו איננה קלה לעצמה והיא תלויה באומד דעת הצדדים, כפי שהוא עולה מלשון הפוליסה וממכלול נסיבות העניין הקונקרטי.

למונחים "תאונה" ו"אירוע תאונתי" ניתנו מובנים שונים בהקשרים שונים, ויש לבחון אותם על רקע כל מקרה לנסיבותיו. אין הכרח שאירוע תאונתי יארע בפתאומיות דווקא; לפיכך, נזקים לרכוש, הנגרמים במהלך ביצוע עבודות קבלניות, יכולים לקרות בדרך שאיננה פתאומית, חדה ומיידית.

לאור האמור, הקמתו של מבנה במקום שגוי תיחשב כ"נזק תאונתי בלתי צפוי". ובכל זאת, בסופו של יום אין בכך לסייע למבוטח, שכן כפי שנקבע לעיל, הנזק שאירע איננו בגדר נזק פיזי.

"האירוע הביטוחי בענייננו הוא הקמת המבנה במקום שגוי. זוהי 'התאונה'. הבחירה להרוס את המבנה, על מנת לתקן את הליקוי, אין בה כדי להפוך את הנזק לפיזי", נקבע בפסק הדין. "אולם אילו היינו מבקשים למצוא את יסוד הפיזיות הנדרש בהריסת המבנה, הרי שלא היה מתקיים, לגבי נזק זה, יסוד התאונתיות, שכן מדובר ב'נזק' שנעשה במכוון על ידי המבוטח. מעשה מכוון, אפילו נעשה בלית ברירה, אינו יכול להיחשב כנזק 'תאונתי' על פי הפוליסה".

לסיכום - כדי לזכות בתגמולי הביטוח נדרשו המבוטחים לעמוד בשלוש דרישות להוכחת הנזק - דרישת 'הפיזיות', דרישת 'התאונתיות' ודרישת היעדר הצפיות. בכל אחת מהפרופוזיציות שתוארו לעיל כטענות אפשריות מצד המבוטחים, לא מתקיימות הדרישות הנ"ל במלואן.

"הקמת המבנה במקום שגוי מבחינה תכנונית, אין בו משום 'נזק פיזי', הריסת חלקים מן המבנה על ידי המערערים, על מנת להשיב את המצב לקדמותו ולתקן את הליקוי (שאינו פיזי) שנתגלה בבניין, אין בה כדי לקיים את דרישת הפיזיות, ואף אילו היה בה כדי לעשות כן, עדיין, במקרה כזה, לא היינו יכולים לראות את הנזק כ'תאונתי'", סיים וקבע השופט ריבלין. *

(ע"א 5775/02 נווה גן (א.כ.) בניה פיתוח והשקעות ואח' נ. הפניקס הישראלי חברה לביטוח ואח', פס"ד מיום 5.1.04. הנשיא אהרן ברק והשופטים אליעזר ריבלין וסלים ג'ובראן. בשם המערערים עו"ד קפלנסקי, בשם המשיבים עו"ד תגר, עשור, ראובינוף, סביון וחיים)