ביקורת חריפה של ביהמ"ש המחוזי על המועצה הארצית לתכנון ובנייה

לדברי השופטת דרורה פלפל, המועצה הארצית לתכנון ובנייה לא רק שחרגה באופן משמעותי ממסגרת הזמן שנקבעה להחלטתה בחוק, אלא גם לא מצאה לנכון לקבל את אישורו של שר הפנים להארכת המועד לקבלת החלטתה, כנדרש במקרים מסוג זה.

השופטת קובעת, כי הפגם המינהלי במקרה זה לא מהווה סטייה של מה בכך, אלא נוגע לשורש העניין העומד על הפרק. הוא בבחינת סטייה מהותית מסטנדרט ההתנהגות הסבירה, המצופה מרשות מינהלית.

השופטת החליטה לקבל את העתירה של עמותת נאות ראש העין ואמיר לירן, ולבטל את החלטת המועצה הארצית לתכנון ובנייה מאוגוסט 2002.

בהחלטה נקבע, כי ועדת המשנה לעררים של המועצה יכולה להמשיך ולדון בעררים שהוגשו על ידי העותרים, נגד תוכנית המתאר המקומית בעיר ראש העין. זאת, לדברי העותרים, חרף העובדה שהוועדה פסלה את התוכנית במארס 2001, בהיותה סותרת תוכנית מתאר מחוזית.

השופטת קבעה, כי משהחליטה המועצה הארצית להפעיל את סמכותה ולהחליט בעניין העררים שהגישו העותרים כנגד התוכנית, היה עליה לעשות כן במהירות הראויה ולא כך היא נהגה.

לדבריה, חובתה של המועצה הארצית כרשות מינהלית להפעיל את סמכותה תוך זמן סביר לפי נסיבות המקרה, ועליה לפעול בסבירות בכל מקרה או עניין המגיע לפתחה. סבירות משמעה, בין היתר, גם עמידה בלוח זמנים.

במקרה הנדון החליטה ועדת המשנה לעררים במארס 2001 לפסול את תוכנית המתאר, שסתרה תוכנית מתאר מחוזית. בעניין זה התקיים דיון נוסף של המועצה הארצית והתקבלה החלטה רק בחלוף כ-17 חודשים לאחר מכן, דהיינו בחריגה של יותר מ-400% ממסגרת הזמן שנקבעה בחוק.

השופטת ציינה עוד, כי על אף החריגה המשמעותית ממסגרת הזמן לא נעשתה כל פנייה לשר הפנים, בבקשה להארכת המועדים.

אשר על כן קיבלה השופטת את העתירה וביטלה את החלטת המועצה הארצית לתכנון ובנייה וחייבה אותה לשלם לעותרים הוצאות של 30 אלף שקל.

(עת"מ 02/1414).