בשנת 1984 נחתם בין הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי באזור יהודה ושומרון (להלן "הממונה") ובין ההסתדרות הציונית העולמית (להלן "ההסתדרות") הסכם הרשאה אשר במסגרתו מסר הממונה להסתדרות חזקה ליישב במשבצת מסוימת בשטחי יו"ש (להלן "ההסכם").
במסגרת ההסכם ההסתדרות מקצה זכויות הרשאה למתיישבים העומדים בתנאים שנקבעו, וחותמת עימם על כתב התחייבות המקנה להם זכות להחזיק את המקרקעין ולהתיישב בהם.
כתב ההתחייבות כאמור, אינו מוגבל בזמן, וההסתדרות רשאית להפסיק את הרשות רק באותם המקרים המפורטים בו.
בהתאם להליך האמור, העוררים רכשו זכויות בדירת מגורים המצויה בישוב טלמון, באזור יהודה
ושומרון (להלן "יו"ש") קרי, ע"פ הסכם הרשאה.
המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם הסכם ההרשאה, עליו חתמו העוררים כאמור, המקנה להם זכות להחזיק את המקרקעין, לבנות עליהם ולהתיישב בהם, יש בו כדי להוות רכישת זכות במקרקעין ולחייבם במס.
העוררים טענו כי הזכויות הנרכשות הינן הרשאה להחזיק ולהשתמש במקרקעין בלבד שכן הבעלות על הקרקע שייכת להסתדרות, ומאחר והמקרקעין נמצאים "באזור" ולא בישראל, הם אינם עונים על הגדרת הרשאה ב"מקרקעי ישראל" שבסעיף 1 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) התשכ"ג 1963 (להלן "החוק") ומשכך, רכישתם אינה נחשבת לרכישת "זכות במקרקעין" על פי הוראת סעיף 16א` לחוק, ועל כן לא חלה עליהם חובת תשלום מסים, ובענייננו מס רכישה.
לטענת המשיב עסקינן ב"זכות במקרקעין" בהתאם להגדרה בחוק וחלה חובת תשלום מס הרכישה וזאת מאחר שמדובר בהרשאה "שמבחינת תכנה" הינה חכירה מעל 25 שנה.
ועדת הערר, מתבססת על מספר נימוקים מצטברים בקביעתה כי גם הרשאה כאמור תיחשב לרכישת זכות במקרקעין ובין היתר ציינה הוועדה את הנימוקים כדלקמן:
הגדרת "זכות במקרקעין" שבסעיף 16א` לחוק הינה שילוב בין שתי הגדרות "זכות במקרקעין" ו"מקרקעין"; זכות ההרשאה כמוה כזכות חכירה; זכות ההרשאה מעוגנת בהסכם; תקופת ההרשאה עולה על 25 שנה; סמכות הסוכנות להפסיק את ההרשאה מוגבלת; העוררים ידעו ויכלו לדעת על אופן רכישת הזכויות לאחר שהתגוררו במקום למעלה משלוש שנים קודם לכן;
לסיכום הוועדה פסקה כי גם עסקאות בזכויות הרשאה בשטחי יו"ש מהוות רכישה של "זכות במקרקעין" לעניין החוק.
הערות המערכת:
לקביעה זו של ועדת הערר עשויות להיות השלכות נרחבות, באשר מרבית הישובים ביו"ש הוקמו בהתאם להסכמי הרשאה כאמור.
יש לשים לב כי פסק הדין התייחס למקרה בו ההרשאה היתה לתקופה העולה על 25 שנה. יכול כי התוצאה המשפטית היתה שונה אילו תקופת ההרשאה היתה קצרה מ- 25 שנה.
ו"ע 2037/01 ניתן ביום 13/1/2004 בבית המשפט המחוזי בירושלים
בפני: דליה קובל יו"ר, שופטת בדימוס
שלמה מדהלה _חבר
אריאלה אקשטיין חברה
בא כוח העורר: עו"ד לוין עילי
בא כוח המשיב: פרקליטות מחוז ירושלים
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
