כל אחד רוצה זכויות בקרקע

תהליכי ההפרטה והשינוי התיאגודי מלווים בניסיונות, עד כדי אבסורד, של כל הגופים לשים יד על קרקעות שקיבלו בחינם מהמדינה

בכיר בהנהלת הרכבת פנה לפני מספר שבועות למשרד הפנים, בדרישה מפורשת שלא להתעלם מהאינטרסים הקרקעיים שלה בעת תכנון קו הולכת הגז הטבעי. המכתב הזה בא לאחר שהתברר, שמינהל התכנון הודיע שהוא מתכוון להצמיד בחלק מהמקומות את צינור הגז למסלול הרכבת.

פניית הרכבת לא נבעה משיקולים בטיחותיים, אלא משיקולים נדל"ניים, שכן הפיכת הרכבת לחברה עצמאית מעבירה לרשות הנהלת הרכבת מיליוני מ"ר של קרקע מדינה. דירקטוריון הרכבת, כמו כל בעל קרקע, לא ייתן לאף אחד לתכנן תוכניות על השטח שלו.

הפיכתם של גופים ממשלתיים לחברות היא תופעה ברוכה בדרך כלל. היא גורמת לייעול, לחסכון במשאבי ציבור ומכניסה שיקולים כלכליים לניהול. הבעיה מתעוררת כאשר דירקטוריון החברה שוכח לפעמים את מי הוא נועד לשרת, ומהיכן בדיוק קיבל את עתודות הקרקע היקרות שלו.

ויכוחים נשמעים לאחרונה בין הרכבת לבין מע"צ, שגם היא עומדת להפוך לחברה, בשאלת השליטה על נתיבי התחבורה. לא ירחק היום שבו אי אפשר יהיה להצמיד כביש לרכבת, ושני הגופים יריבו על השליטה על זכויות הנדל"ן במחלפים. כבר כיום דורשת הרכבת זכויות בנייה בתחנות. מע"צ, במתכונתה החדשה כחברה ממשלתית, עוד עלולה לדרוש זכויות כאלה לצידי הדרך.

דוגמאות נוספות לא חסרות. לפני כשנה פנתה המדינה לחברת החשמל, בבקשה להקים את מתקני ההתפלה במתחמי תחנת הכוח בחדרה ובאשקלון, כחלק מההגיון התכנוני של איחוד תשתיות באתר אחד. בתגובה מיהרה חברת החשמל לדרוש דמי חכירה בעבור השימוש בקרקע. המדינה ניסתה לגייס את סעיף מס' 1 בחוק מינהל מקרקעי ישראל, לפיו בכל מקרה עם שינוי ייעוד הקרקע חוזרת למדינה. בחברת החשמל לא קנו את הטיעון הזה, והם ממשיכים לדרוש דמי שכירות גם כיום. המדינה שזקוקה לקרקע, תשלם בסופו של דבר.

דוגמא קיצונית הרבה יותר, היא הכספים שגובה רשות הנמלים מחיל הים בתמורה להחכרת הקרקע לבסיסים הצבאיים. בראשית שנות ה-60 קיבלה המדינה מענקים והלוואות מארה"ב כדי לפתח את הנמלים. האמריקאים התנו את מתן הכסף בהקמת תאגיד, כדי שהכסף יגיע לקופה נפרדת. לא עבר זמן רב, ורשות הנמלים החלה לגבות כסף מחיל הים עבור השימוש בקרקעות הבסיסים.

ההסכם שנחתם לפני מספר חודשים בין בזק לבין מינהל מקרקעי ישראל מעביר לחברת הבזק קרקעות מדינה יקרות, שניתנו לחברה בפזרנות רבה. על מתחם בזק נוף ים, בסמוך להרצליה פיתוח, מקדמים המינהל ובזק תוכנית בנייה גדולה למגורים. תקבולים נכבדים מהתוכנית יעברו כמובן לבזק. במסגרת תמ"א 36 ב', ובעקבות לחץ ציבורי רב, הוחלט להעביר את אנטנות הרדיו, שבבעלות בזק, מצורן לאתר גלאון. לא ירחק היום שגם בצורן תגיש בזק תוכנית בנייה. רשות השידור, שהיא בעלת המשדרים, מיהרה גם היא לבקש זכויות בקרקע המתפנית.

במינהל התכנון אומרים, שאחד מהעקרונות החשובים ביותר, במיוחד במדינה קטנה וצפופה, הם הצמדת תשתיות של גז, מים, חשמל, כבישים ומסילות ברזל, ובכך לחסוך קרקע. אם החברות החדשות לא יבינו זאת, ולא ייגמלו מהר מאוד משיכרון הכוח הנדל"ני שלהן, ובמקביל המדינה לא תסדיר את הנושא הזה במהרה - לא רק שהתכנון לא יקודם, אלא שקיים סיכוי סביר שגוף אזרחי, כדוגמת הקשת הדמוקרטית המזרחית, יפנה שוב לבג"ץ בשם הצדק החלוקתי.