תחנות דלק על שפת הכינרת

לאחרונה, משהכביד המשרד לאיכות הסביבה את עולו, פנו בעלי התחנות (כל אחד בנפרד) לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה עמק הירדן, על מנת שיוצא להם היתר כדין.

הוועדה המקומית אישרה את הוצאת ההיתרים, בכפוף לתנאים שונים, ובהם אישור המשרד לאיכות הסביבה, מינהלת הכינרת, נציבות המים ועוד. ולא נחה דעתם של המשרד לאיכות הסביבה ונציג משרד הפנים בוועדה המקומית מאישורים אלו, על אף הסתייגותם, ופנו ועררו בפני ועדת הערר במחוז הצפון, בראשות עו"ד תמי שפיר.

הערר בעניין קיבוץ מעגן (ערר 227/03) נדחה, ואושרה החלטת הוועדה המקומית. ועדת הערר דחתה, מכל וכל, את טיעוני העוררים, שעיקרם היו: ראשית, כי מכיוון שהתחנה הוקמה ללא היתר וכי אין כל צורך בקיומה של תחנה בכל יישוב; שנית, כי יש לסרב לבקשה להיתר כל עוד לא יושלם תכנון כולל למיקום תחנות תדלוק, וכן כי המיקום המוצע עלול לגרום לזיהום מי הכינרת.

וראשון ראשון. ועדת הערר קבעה, כי אין באי חוקיות התחנה בבראשית, בכדי לשלול, באחרית, את זכות בעליה לקבל היתר כדת וכדין. דווקא מדיניות של שלטון החוק מחייבת דיון לגופה של בקשה, בהתעלם (דהיינו לא ליתן משקל, חיובי או שלילי) מהקדמת נעשה לנשמע.

בעניין זה אף נתלתה ועדת הערר באילן גבוה - הנחיית היועץ המשפטי מאיר שמגר, לימים שופט ונשיא בית המשפט העליון, שהנחה את ועדות התכנון לנהוג, מקום שעסקינן בבקשה להיתר של בנייה אשר נבנתה מלכתחילה ללא היתר, לנהוג כפי שפרטנו.

לטענה השנייה - הדרישה לתכנון כולל, הרי שגם אם זהו דין רצוי, דין הבקשה להיתר להיות מוכרעת על פי הדין המצוי (המאפשר מתן היתר לתחנה) ועל כך קובעת ועדת הערר: "אם מבקשים העוררים לשנות את המצב התכנוני בכל הנוגע למדיניות הפיזור של תחנות תדלוק סביב אגן הכינרת, עליהם לעשות זאת בדרכים שהתווה החוק, ולא על דרך של סירוב גורף לכל בקשה לאישורה או הקמתה של תחנת תדלוק, עד אשר בעתיד כלשהו יושלם אותו תכנון חדש, וראוי יותר, לשיטת העוררים".

לעניין החששות לזיהום מי הכינרת - הרי משהתנתה הוועדה המקומית את מתן ההיתר בעמידה בדרישות תכנוניות, לרבות אלו הנוגעות לאיכות הסביבה ומי הכינרת, יצאה ידי חובתה. התוצאה: ועדת הערר קבעה, כי מכיוון שהמצב התכנוני התקף בחלקות מאפשר הקמת תחנת תדלוק, ובהתחשב בתנאים שנקבעו ע"י הוועדה המקומית לאישור, צדקה הוועדה המקומית בהחלטתה ליתן ההיתר ודין הערר להידחות.

גם בערר בעניין קיבוץ אפיקים (ערר 03/ 226) היתה התוצאה דומה והערר נדחה (אם כי בסייג, שהיתר בנייה יוצא רק לאחר סילוק המיכלים הקיימים במקום). ונוסיף אנו: חבל שדווקא נציגי המדינה מנסים למנוע הוצאת היתרים התואמים את התוכניות החלות, תוך פגיעה בזכויות קניין, ותבוא ועדת הערר על הברכה על שעמדה בפרץ ודחתה את העררים.

יגנס-טויסטר-בירן מתמחים בתכנון ובנייה ובנדל"ן.