בג"ץ: היטל השבחה יש לגבות אך ורק בכסף ולא באף אמצעי תשלום אחר

קיבל טענות התנועה לאיכות השלטון נגד ההסכם לפיתוח מתחם ימק"א בירושלים אך החליט לא לבטלו

היטל השבחה יש לגבות אך ורק בכסף, ולא באף אמצעי תשלום אחר. כך קבע היום (ה') בג"ץ. בית המשפט קיבל את טענות התנועה למען איכות השלטון נגד הסכם שחתמה עיריית ירושלים עם ימק"א ביחס לפיתוחו של המתחם.

במסגרת פיתוח הפרויקט היתה אמורה חברת רסקו לבנות 200 יח"ד שיממנו בניית אגף נוסף במלון ובניית מרכז ספורט וחברה במקום.

בג"ץ דחה את הבקשה לבטל את ההסכם בשל חלוף הזמן מאז חתימתו והנזקים הרבים שההסכם עשוי לגרום לעירייה, לימק"א וליזמים שקשורים בפיתוח המתחם.

עם זאת קבע פסק הדין, כי רשות מקומית יכולה לקזז מהיטלי חובה שחב לה יזם, חוב פרטי שהיא חבה לו עבור עבודה שביצע עבורה.

פסק הדין דוחה את עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אלייקים רובינשטיין, שקבע כי רשויות מקומיות יכולות להגיע להסכמים עם יזמים החייבים להם היטלי השבחה, שיבצעו עבורן עבודות ויתנו להם שירותים אשר עלותם תקוזז מההיטל.

מדובר בהסכם שעליו חתמה הרשות לפיתוח ירושלים וימק"א. ההסכם גובש על דעת ראש העיר דאז, טדי קולק, והוא נבנה בתקופת ראש העיר לשעבר, אהוד אולמרט.

ע"פ ההסכם תוותר העירייה על 11.2 מיליון דולר מתוך 14.2 מיליון דולר שנקבעו כדמי השבחה תמורת תועלות כלכליות לעירייה - בניית 200 מקומות חניה, גני ילדים ועוד.

בפברואר 2001 בחן מבקר המדינה את ההסכם ובדו"ח שפרסם מתח עליו ביקורת חריפה. בעקבות כך עתרה לבג"ץ התנועה למען איכות השלטון, באמצעות עוה"ד ברק כלב ונילי אבן-חן.

התנועה ביקשה לבטל את ההסכם בטענה שהוא אינו חוקי. התנועה טענה, כי יש לגבות את היטל ההשבחה רק בכסף ולא "בשווה כסף".

השופט (בדימוס) תיאודור אור קבע, כי ההסכם לוקה בפגמים. במסגרת בחינת הנושא דוחה אור את עמדת רובינשטיין בעניין, וקבע כי על-פי החוק את היטל ההשבחה יש לגבות רק בכסף.

החוק אינו מתייחס לאפשרות שדמי ההיטל ישולמו בשווה כסף ופרשנות זו עולה בקנה אחד עם כללי המינהל התקינים, אמר.

פסק הדין מתייחס לטענה לפיה אולמרט ראש העיר לשעבר היה בניגוד עניינים בשל העובדה כי ימק"א יוצג על-ידי משרד עוה"ד יגאל ארנון, שייצג את אולמרט בהליך אחר בעניין פרטי. אור קבע, כי אין חשש ממשי לקיום ניגוד עניינים.

את העירייה ומשיבים אחרים ייצגו עוה"ד אליהו זהר, רועי בלכר; את הפרקליטות אורית קורן; את ימק"א רמי דוד ואסף אילון; ואת רסקו יהודה רוה וליזה טרוס.

(בג"ץ 0/2758).