מסלול הרישוי המהיר, סיבוב שני

הצעת החוק באה לחדש את חוק התכנון והבנייה (תיקון 33), שחוקק כהוראת שעה לתקופה של 5 שנים, אך תוקפו לא הוארך. תיקון 33 אפשר רישוי תוכנית בנייה למגורים בשני מסלולים: האחד באמצעות מהנדס הוועדה המקומית, והשני באמצעות אדריכל, בכפוף לתנאים מגבילים. יוזם החוק הוא ישראל גודוביץ', סגן יו"ר אגודת המהנדסים והאדריכלים, ומי שהיה בעבר מהנדס העיר ת"א.

גודוביץ': "דו"ח ועדת זילר הוכיח לציבור, כי הליכי הבנייה והתכנון במדינת ישראל הם חלק מהמעגל השוטה, וזו רעידת אדמה גדולה. המודעות לבעיה העמיקה כאשר החלו לקרוס מבנים בארץ, דוגמת אסון ורסאי, גשר שפירים, אסון המכביה, קריסת הגג בביה"ס בבאר-שבע ועוד. אז התגלה, כי אין אחראים.

"חוק הרשויות המקומיות קובע את תפקידיו וסמכויותיו של מהנדס העיר, אך בפירוש לא נכתב שאלו באחריותו. מצד שני, אלו שהגישו את התוכניות לאישור הרי קיבלו אישורים, ולכן גם הם אינם אחראים. לאחר פרסום הדו"ח החלטתי שיש לתפוס את השור בקרניו, ולעשות מעשה. אני מודיע, שבמקרה והצעת החוק לא תאושר בכנסת, לא אהסס לעתור לבג"ץ, בדרישה שהבנייה בארץ תופסק לאלתר, שכן אין מי שישא באחריות, וזהו מצב שלא מתקבל על הדעת".

לטענת גודוביץ', תיקון החקיקה עונה על שתי בעיות עיקריות: אחריות מקצועית והליך רישוי מזורז. התיקון מגדיר תחומי אחריות, ובכך מגדיר מי יהיה אחראי בכל שלב ושלב בתהליך הבנייה, ומי ייתן את הדין במקרה של כשל. יתרה מכך, לטענתו יקוצר משמעותית זמן ההמתנה של אזרחים לאישורי בנייה פשוטים, שכן כיום, בקשות פשוטות כמו סגירת מרפסת, חיזוק יסודות בניין בפני רעידת אדמה, החלפת תקרת פל-קל ופניות מעין אלו, תקועות תקופה של כתשעה חודשים בממוצע.

יש להדגיש, כי התיקון מתייחס לתוכניות בנייה למגורים או לתעשייה, ששטחם הבנוי הכולל המבוקש הינו מתחת ל-10,000 מ"ר, והיתר לבנייה של מבנה שאינו למגורים או לתעשייה, ששטחו הבנוי הכולל הינו מתחת ל-7,000 מ"ר. כמו כן, האדריכל אינו יכול לחתום על שימוש חורג לנכס, שינויים בנכס לשימור וכיו"ב. יתרה מכך: רק אדריכל עם ותק של חמש שנים, ועם ניסיון מוכח בהגשת תוכניות בנייה, יורשה לחתום על היתר בנייה. יש להדגיש, שלמגישי תוכנית שלא יהיו מעוניינים בנטילת האחריות ובקיצור ההליכים, קיים עדיין המסלול של הוועדה המקומית.

לטענת יוזמי החוק, על-ידי קבלתו מתאפשר למהנדסי ערים ולמחלקות בראשן הם עומדים להתפנות לנושא התכנון האיזורי, ומאידך מתקיימת הקפדה על איכות הבנייה הפשוטה, באופן של הטלת האחריות על מגיש הבקשה. מובן מאליו, שעם התרחבות היקף האחריות המוטלת על האדריכל תגדלנה הפרמיות אותן יידרש לשלם עבור פוליסת הביטוח המקצועי שלו.

גורלובסקי: "זהו חוק מהפכני, בשל העובדה שהוא מעביר את נטל הציפייה לאישור מהמבקש לוועדה, קוצב מסגרות זמן קצרות וברורות (מיום תשלום האגרות - עד 10 ימים לבית מגורים, ועד 15 יום למבנה שאינו משמש למגורים), ואינו מאפשר לרשות להתחמק מחובת מתן מענה. במקרה שהוועדה אינה עומדת בזמנים, התוכנית תאושר. בנוסף, מכוח חוק זה מוגדרת אחריותו של בונה, מהנדס ואדריכל".

אם כן, מי האחראי, על-פי הצעת החוק? מהכתוב בסעיף 158כז עולה, כי המורשה להיתר (האדריכל), ישא באחריות כוללת לגבי תכנון המבנה, התאמתו לתוכנית בניין עיר ולפיקוח עליון על ביצוע הבנייה. מתכנן שלד הבניין ישא באחריות כוללת לתכנון השלד לפי הוראות כל דין, וכן יקיים פיקוח עליון על ביצוע עבודות השלד. הקבלן הראשי, האחראי לביצוע העבודה, ישא באחריות לביצוע ואיכות הבנייה, לפי ההיתר, לרבות אחריות לקיום פיקוח מלא וביקורת על הביצוע. יוזמי ההצעה מסייגים וקובעים, כי לא תחול אחריות על האדריכל או על מתכנון השלד, על תחומים שתוכננו על-ידי מומחה לדבר, ובלבד שהוא מורשה.

גלובס: יש לובי רציני בכנסת לאישור הצעת החוק?

גודוביץ: "אנו מאמינים שמשרד הפנים יתמוך בהצעה. אני צופה שהשר פורז לא יוכל להתנגד, בייחוד לאחר שקראתי על תמיכתו הנחרצת בתיקון 33 בשנת 1991. פורז אמר דברים ברוח הצעת החוק, והלין על כך שהמשק לא צומח מכיוון שיש בירוקרטיה בתכנון והבנייה, והוסיף, כי החוק יאפשר מסלול ירוק, ושיש לאפשר את הרישוי בדרך מהירה. הצעת החוק מתאימה לתפיסת העולם של מפלגת שינוי ושל העומדים בראשה".

משרד הפנים מסר: "הצעת החוק נמצאת עתה בבחינה של מינהל התכנון במשרד הפנים, במסגרת ועדת ההיגוי ליישום מסקנות דו"ח זילר. הדו"ח המליץ על דרך נוספת של רישוי, באמצעות מכוני רישוי פרטיים. הצעת החוק תיבחן ע"י משרד הפנים כאשר תגיע לידיו, ברוח דו"ח זילר, ומתוך הראייה של מכלול התיקונים הדרושים בחקיקת הבנייה".

במבט אחורה לשנת 1991 ניתן לראות, כי הוראת השעה לא נחלה הצלחה יתרה, למרות תמיכה של יו"ר הלשכה דאז, אברהם יסקי. מעט אדריכלים הסכימו לקחת על עצמם את האחריות ולחתום על היתר הבנייה. הספקנים מצביעים על עובדה זו, אם כי המצדדים מציגים קבוצות אינטרסים רציניות לתמיכה בחוק, כמו הקבלנים ובעלי הבתים.

באיגוד המהנדסים קימות שתי דעות. אינג' ישראל דוד, סגן היו"ר, הוא שותף למהלך החקיקה. לעומתו, ד"ר יואב סרנה, יו"ר האיגוד, אומר: "מבחינה עקרונית אני תומך בתיקון לחוק, אך לעניות דעתי, פרקטית זה בזבוז אנרגיה של יוזמיו. הסיבה שהתיקון לא ייושם בפועל היא ששלא קיימת התשתית הסטטוטורית שתאפשר את יישומו. על מנת שמשק הבנייה יתחזק וישגשג, יש לחוקק חוק תכנון ובנייה חדש. כיום, לאחר פרסום דו"ח זילר, הממשלה הקימה ועדה שתלמד את מסקנות הדו"ח ותמליץ על דרך ביצוע".

גורלובסקי: "כיום, המשק נמצא בנקודה מתקדמת יותר מזו שהיה בה בשנת 1991. מתחזקת המגמה להשתחרר מכבלי הרשויות. כך למשל, מדיניות ההפרטה. לציבור נמאס מהתנהלות של רשויות התכנון, ואני מאמין שהציבור יפנה למסלול המהיר והמקצועי יותר".