לשכת שמאי המקרקעין מציעה לוועדת הפנים של הכנסת תוכנית חדשה להסדרת זכויות הקניין בשטחים הבנויים או העתידים להיבנות בתחום השנוי במחלוקת שבהצעת חוק החופים - רצועת 300 מטרים מקו המים. הצעת הלשכה מתמודדת עם מה שנראה בעיניה כפגיעה אנושה בזכויות הקניין של בעלי הקרקע ברצועה, עקב איסור הבנייה שבחוק החדש.
הלשכה מציעה, כי תחום התוכנית החלופית שלה יהיה ברוחב עד 400 מטר, והסדרת היבטי הקניין בלוח זמנים. התוכנית תקיף את רצועת ה-200 מטר, שמשתרעת ממרחק של 100 מטר מקו המים עד גבול ה-300 מטר, המהווה את המתחם הנפגע מהחוק, ואליו יסופח שטח נוסף, רצועה ברוחב 200 מטר מגבולה המזרחי של הרצועה הראשונה (בקירוב מירבי).
במסגרת התוכנית תבוצע חלוקה חדשה, על-פיה רצועת 300 המטרים מקו המים תוקצה למדינת ישראל, ותירשם כמקרקעי ייעוד. ביתרת שטח התוכנית יוקצו המגרשים הסחירים לבעלי הקרקע הכלולה בתוכנית בניין עיר או בכל תוכנית חדשה, ואילו שטחי הציבור יוקצו לרשות המקומית.
יו"ר לשכת השמאים, דן וירניק, מציין בפנייתו לוועדה מספר יתרונות לתוכנית: פיזור ההנאה והנזק באופן שוויוני וראוי; מניעת מצב שבו יחרב עולמו של מי שמצוי בתחום הסביבה החופית (עקב מגבלות הבנייה), בעוד שמי שמצוי בסמוך לרצועה מתעשר בין לילה; יובטח שימור רצועת הסביבה החופית כמקרקעי ייעוד; העברת הבעלות בסביבה החופית לציבור כולו (כלומר למדינה) תעשה ללא תמורה.
הלשכה מדגישה את תשומת הלב המיוחדת שראוי להקדיש בחוק לתחומים הבנויים באותן ערים שנמצאות בתוך רצועת ה-300 מטר מקו החוף, כמו ת"א-יפו, אשר מצבם שונה מאלה שבמרחבים הפתוחים. הלשכה מציעה לנסות לקבוע באותם תחומים רצועה דומה באמצעות ניוד זכויות ממתחמים בנויים קיימים, בהליכי איחוד וחלוקה מחדש של החלקות (דה-פרצלציה).
לדעת הלשכה, הליך זה מחייב לתקן את החוק כך שהוא יתאפשר ללא רצף פיזי של החלקות, כלומר "נטילת זכויות" מאיזור אחד, והעברתן יחד עם בעלות הקרקע למתחמים אחרים. הלשכה סבורה, כי בדרך זו ניתן יהיה לשפר את המצב הקיים, כך שתיווצר רצועת חוף שרוחבה ישתנה בהתאם לנסיבות הקיימות - אבל בכל מקרה הוא יהיה גדול מרוחב הרצועה הקיימת באותו מקום.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
