לעשות סדר חדש בוועדות המקומיות

מזה זמן רב מושמעת ביקורת נוקבת על התנהלות התכנון ברמה המקומית, בעיקר בשני נושאים: ראשית, סרבול והתמשכות הליכי התכנון המקומי. שנית, מבנה הוועדות המקומיות ואיושן, אשר סובל מחוסר מקצועיות ומהטיה פוליטית, במקום לפעול על-פי שיקולים ענייניים. דוגמא אחת בולטת מני רבות הינה ההחלטה השערורייתית של הוועדה המקומית ת"א, להמליץ על ביטול תוכנית השימור של העיר, שבועיים בלבד אחרי הכרזת אונסק"ו על "העיר הלבנה" של ת"א כאתר מורשת עולמית, החלטה שהוועדה חזרה בה ממנה כעבור שבוע.

תפקודה הכושל של הוועדה המקומית ת"א בטיפולה בתוכנית השימור ממחיש את חוסר כשירותם של פוליטיקאים מקומיים, ללא השכלה או ניסיון בתחום התכנון והבנייה, לשמש "מתכננים", רק מכוח היותם חברים בוועדה המקומית. עקב החשש, יש לומר המבוסס, של רשויות התכנון המחוזיות והארציות, לגבי כשירותן התכנונית של הוועדות המקומיות, ניתנות לוועדות המקומיות סמכויות במשורה, דבר המחייב הגשתן של התכניות החשובות ברמה המקומית לאישור הוועדה המחוזית.

אפילו תיקון 43 לחוק התכנון והבנייה, אשר הרחיב את סמכויות הוועדות המקומיות ואפשר להן לאשר תוכניות הכוללות נושאים המנויים בסעיף 62א(א) לחוק, מקבל במוסדות התכנון המרכזיים והמחוזיים פירוש מצמצם ביותר. גם בית המשפט העליון לא חסך שבטו בביקורת נוקבת על התנהלות מוסדות התכנון המקומיים.

בעידן בו נושאי התכנון מצריכים שיקולים רב-תחומיים נרחבים, לחברי המועצה, פוליטיקאים נבחרים, אין את הכלים להתמודד עם אתגר התכנון ביעילות. זאת ועוד: אלה עלולים להיות נתונים ללחץ ולהשפעה בלתי הוגנת במילוי תפקידם כחברי הוועדה המקומית, דבר שעלול לפגוע במילוי תפקידם כמתכננים עירוניים.

ניתן לטעון, כי לרשות הוועדה המקומית עומדים אנשי מקצוע מאגף התכנון ברשות המקומית, אולם לרוב דעתם המקצועית נאלמת אל מול שיקולים פוליטיים ולחצים מצדם של נבחרי הציבור. מבלי להביע עמדה לגבי כשירותם של נבחרי הציבור, ניתן ללא ספק להסכים, כי העברת "מרכז הכובד" של הוועדות ממינויים פוליטיים למינויים מקצועיים, תוך תגבור אנשי המקצוע בוועדה, יכול לתרום לרמה ולאיכות של ההחלטות בוועדות אלו, להפחית את הביקורת כלפיהן ולייתר את הצורך בפיקוח הנוסף, המסורבל והבלתי יעיל של הוועדות המחוזיות.

ועדות הערר המחוזיות כמודל - ועדות הערר המחוזיות הן גוף מקצועי עצמאי המהווה "ייצור כלאיים", תכנוני ומעין שיפוטי. המוסד נועד לפקח על התנהלות הוועדות המקומיות בהפעלת סמכויותיהן. אנו סבורים, כי מבנה והרכב ועדות הערר יכול לשמש כמודל להשוואה בגיבוש המבנה החדש לוועדות המקומיות. בוועדות הערר מנויים 5 חברים (3 אנשי מקצוע ושני אנשי ציבור). הרכב הוועדה מבטיח רמה מקצועית גבוהה, נייטרליות וייצוג הולם ומאוזן של נציגי הציבור ואנשי המקצוע, תוך מתן דגש לפן המקצועי. הרכב הוועדות המקומיות: המליאה - מליאת המועצה המקומית היא הוועדה המקומית, המונה בדרך כלל 21 חברים. אל המליאה מוזמנים, דרך קבע, נציגי משרדי הממשלה הרלוונטיים, נציג ממ"י וכן נציג ארגון המהנדסים והאדריכלים, המשמשים כמשקיפים ומייעצים בלבד. הרכב זה של המליאה אינו מאוזן מבחינת האינטרסים והייצוג של הסקטורים השונים, ונותן בלעדיות בקבלת ההחלטות לנבחרי הציבור.

ועדת המשנה - על מנת לייעל את התכנון ברמה המקומית, העניק תיקון 43 לחוק לוועדות המשנה סמכויות נרחבות, הזהות לסמכויות המליאה. יתרונה של ועדת המשנה הוא במספר המצומצם של חבריה - ראש הרשות ובנוסף 10-6 נבחרי ציבור. אולם, הרכב ועדת המשנה, על טוהרת נבחרי הציבור, פוגם באיזון האינטרסים, בסמכותה המקצועית של הוועדה ובנייטרליות שלה.

שינוי מבני בוועדה המקומית - אנו סבורים, כי התנהלותן המוצלחת של ועדות הערר יכול להוות השראה ובסיס לשינוי מבני בוועדות המקומיות. אנו מציעים, כי מרכז הכובד בוועדה יוסט לכיוון המקצועי, והרכבה יהא כדלקמן:

יו"ר הרשות המקומית - יו"ר הוועדה; נבחרי ציבור - חברי מועצת הרשות. 2 חברים ברשות קטנה, או 4 חברים ברשות גדולה; נציג מטעם מתכנן המחוז, נציגי משרדי איכות הסביבה, התחבורה והמשפטים; נציג ארגון המהנדסים והאדריכלים; נציג ארגון השמאים. על כל המינויים המקצועיים להיות בקיאים בתכנון ובנייה.

על-פי המוצע לעיל, מספר חברי הוועדה המקומית יהא 11-9 חברים. בנוסף מוצע, כי לדיוני הוועדה יוזמנו, דרך קבע, נציגי המשרדים והגופים הבאים, שתהא להם דעה מייעצת - המשטרה; רשות הכבאות; מינהל; התאחדות הקבלנים.

הרכב זה של הוועדה יאזן בין נבחרי הציבור ובעלי המקצוע השונים, ויביא לקבלת החלטות תכנוניות נכונות ויעילות, בזמן סביר ובשקיפות ציבורית ראויה. ההרכב המוצע יהא בקי בפרטי התוכנית, ויבטיח קבלת החלטות, שייקחו בחשבון לא רק את ההיבטים התכנוניים, אלא את מכלול השיקולים שהוזכרו לעיל.

השינויים המבניים המוצעים ייעלו את התכנון, באופן שכל מוסד בהיררכיה התכנונית יהא ממונה על חלק מוגדר במערכת, בתיאום בין הרמות השונות, ובכפוף להיררכיה הקבועה בחוק. ההרכב המוצע מבטיח ביצוע התכנון המקומי ביעילות רבה, ומייתר את הצורך בפיקוח הוועדות המחוזיות. לאחר יישום ההצעה, תתרכז המחוזית בהכנת תוכניות מתאר מחוזיות, תוכניות אב, מתן תגובות לתמ"א ובחלוקה לאזורים, תחת עיסוק מסורבל וארוך בתוכניות מקומיות בהיקף קטן. המקומית תמלא את יעדיה בהכנת תוכניות מתאר מקומיות, ותמשיך ותמלא את תפקידה במתן היתרי בנייה. תוכניות בסמכות מקומית תופקדנה ותאושרנה בוועדה המקומית בלבד.

זו הדרך, כך אנו מאמינים, לייעול מערכת התכנון ולשחרור את צוואר הבקבוק הצר בהליך קידום זמינות הקרקע לבנייה. בדרך זו יגדל מלאי הקרקעות המתוכננות, תואץ הפעילות בענף הבנייה ותוגבר הצמיחה במשק.