תוכנית מערב ירושלים מפלגת את העיר

הרבה מיתוסים הופרכו לגבי ירושלים בשנים האחרונות, היא כבר מזמן לא עיר של זהב, היא בקושי רב בירת ישראל, וגם "הרים סביב לה" ככל הנראה לא יהיה תקף עוד הרבה זמן, אם תאושר תוכנית מערב ירושלים. היום (א') הוגשו לתוכנית מערב ירושלים, המכונה גם תוכנית ספדיה (על שם המתכנן, האדריכל משה ספדיה), 12 אלף איש חתמו על התנגדויות לתוכנית, בעיקרן התנגדויות על רקע פגיעה בערכי טבע בהרי ירושלים. מדובר בהתנגדות בהיקף חסר תקדים.

על סדר יומה של המועצה הארצית מונחת תוכנית בנייה בהיקפים דרמטיים, שתשנה (לטוב או לרע תחליט המועצה), את המרחב המוכר ממערב לעיר. יוזמי התוכנית, עיריית ירושלים, הרל"י והמינהל במשותף, החלו בקידום התוכנית לפני כ-8 שנים. היוזמים ביקשו מהאדריכל הבינלאומי משה ספדיה לבחון איפה צריך ואפשר לבנות. על שטח של 24.2 אלף דונם מציע ספדיה להקים שתי שכונות למגורים: האחת בהר חרת, בסך כולל של 5,500 יח"ד (ממערב לרכס יוקמו 1,500 יח"ד ממזרח לרכס 4,000 יח"ד ועל שטח המחצבה יוקם אזור תעשייה בהיקף של 500 אלף מ"ר). השכונה השניה תהיה רכס הר לבן, שם יוקמו 5,000 יח"ד עם אופציה עתידית ל-5,000 יח"ד נוספות, וזאת בתנאי להסכמתם של הישובים אורה ועמינדב.

התוכנית מציעה בינוי על שטח של 25% והיתרה תהיה שטח פתוח. הרל"י מקדמת תוכנית לפארק מטרופוליני בנחל שורק, שיכללו בין היתר ספורט אתגרי והפארק בנחל רפאים יכלול בין היתר פיתוח השטחים הנופיים וסדנאות לחקלאות.

הארגונים הסביבתיים, בהיסטריה רבתי, והצליחו לגייס למעלה מ-12 אלף חתימות (רק לשם השוואה, בתוכניות אחרות שעוררו גלים של התנגדות, כמו תוכנית מגדל התצפית ותוכנית מצפה נפתוח, הוגשו לכל היותר 4,500 התנגדויות).

עמרי שרון מתנגד

בהתנגדויות המוגשות היום, מעבר למאמץ האדיר שהושקע בהשגת מספר רב ככל האפשר של מתנגדים, הוחלט אסטרטגית לקשט את הרשימה הארוכה באנשי רוח כדוגמת א.ב.יהושע, דוד גרוסמן, מאיר שלו, עמוס עוז ודליה רביקוביץ'. גם פוליטיקאים קפצו על העגלה ותפסו פה ושם כותרת. בין אלה ניתן למנות את יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה, ח"כ יורי שטרן, ח"כ עמרי שרון, ח"כ הרב מיכאל מלכיאור, ובזירה המקומית ניר ברקת ואחרים. גם נציב הדורות הבאים, השופט (בדימוס) שלמה שוהם מבקש להתייצב לדיון במועצה.

מבחינת המתנגדים, ובראשם הקואליציה למען שימור הרי ירושלים, מדובר באחד המאבקים החשובים ביותר. לטענתם, הנזק שייגרם לסביבה הוא חמור ובחלקו הגדול בלתי הפיך. היקף הנזק לא נבחן באופן כולל. לשיטתם, חלופות הבנייה בתוך ירושלים לטווח הקרוב יספיקו ויאפשרו בחינה מחודשת של התוכנית, לרבות הכנת תסקיר השפעה על הסביבה.

המתנגדים מציינים, כי מעבר לתוכנית הבינוי למגורים ולתעסוקה, התוכנית נשענת על פיתוח מערכות תשתית גדולות ושאפתניות, שימיטו אסון על האזור. כך למשל כביש 16, כביש הטבעת המערבית, קו הרכבת המהירה 1A, קו חשמל, מים וגז. מבחינתם מדובר במאבק של "להיות או לחדול". כישלון במאבק ואישור התוכנית יהיו תוצאה הרסנית שאי אפשר יהיה לחיות איתה.

הגירה שלילית ומאזן דמוגרפי

מנגד, המסר שמעבירה עיריית ירושלים והרשות לפיתוח ירושלים (הרל"י) הינו חד משמעי: תוכנית ספדיה היא המרכיב החיוני ביותר לפיתוחה של ירושלים בעשורים הקרובים. אחד הקמפיינים האחרונים והחשובים מצד יוזמי התוכנית היה אירוח ועדת הפנים של הכנסת בעיריית ירושלים והצגת התוכנית. גורמים בעירייה מסבירים, כי הכוונתם לסלק את תופעת ההתנגדות של פוליטיקאים וארגונים שמחפשים במה וכותרת מבלי להבין את הדברים לעומקם, תוך יצירת נזק לתוכנית בכלל ולספדיה בפרט.

תוכנית ספדיה מבחינת עיריית ירושלים והרל"י, מעבר ליצירת היצע דירות ואזורי תעסוקה, אמורה לטפל בבעיות עמוקות של העיר: 1. הגירה שלילית - בעשור האחרון 150 אלף איש עזבו את העיר, כשהסיבות העיקריות לכך הן יוקר המחיה ומחסור בתעסוקה.

2. הפרת האיזון הדמוגרפי וגידול מדאיג של האוכלוסייה הערבית - בשנת 2000 היוו היהודים בעיר 68.3% מכלל האוכלוסייה בעיר אל מול 31.7% במגזר הערבי. הצפי לשנת 2020 על-פי נתוני העירייה יצטמצם הפער ל-60% יהודים ו-40% ערבים.

3.ירידה בכוח הייצור בעיר.

4. צמצום ניכר באוכלוסיית המעמד הבינוני.

במילים פשוטות: ירושלים אינה אטרקטיבית, היא ננטשת על ידי אוכלוסיות חזקות. בנוסף, על פי העירייה, כל תוכניות הבינוי בעיר כוללות רק 20 אלף יח"ד למגזר היהודי, כמות זו מספיקה רק לכ-70 אלף תושבים, מה לעשות עם עוד 130 אלף תושבים יהודים?

כישלון בקידום התוכנית, ולמעשה דחיית תוכנית ספדיה במועצה הארצית, תהיה מבחינת עיריית ירושלים תוצאה קשה שניתן לראות גם אותה כ"להיות או לחדול". תוכנית ספדיה אמורה להצטרף לרשימה ארוכה של תוכניות מורכבות ורגישות בהן דנה המועצה הארצית, אלא שהפעם נוסף אלמנט מהותי - מדובר בתוכנית שדחייתה או צמצומה עלולים להביא, לטענת היוזמים, לאובדן צביונה הייחודי של ירושלים. לדעת היוזמים, זה לא תסריט דמיוני אלא תרחיש ריאלי, במידה ולא תתאפשר ההרחבה מערבה.

אולם מלבד האחריות הפוליטית-מדינית מוטלים על המועצה בהחלטתה גם שיקולים סביבתיים כבדי משקל. אור הרי יהודה מאז ומעולם נחשב לשטח פתוח רגיש מאין כמוהו מבחינה נופית. בית שייבנה, כביש שייסלל, מסילה שתונח, גם אם בהתחשבות מקסימלית, יפגעו במרקם הייחודי של הנוף.

כבר היה הסכם

למרות מורכבותה, רגישותה והיקפה של התוכנית, היא הופקדה במועצה הארצית כבר בדיון ראשון. הפקדת התוכנית התאפשרה על סמך מסמך הבנות שנחתם בין יוזמי התוכנית לבין החברה להגנת הטבע, המשרד לאיכות הסביבה, קק"ל ורשות הטבע והגנים הלאומיים בפברואר 2003. על פי ההסכם התחייבו אותם גופים שלא להתנגד לתוכנית, בתמורה לגריעת שטחים מסוימים לבינוי.

הישג חשוב זה (שהיה זמני, כפי התברר בדיעבד), נזקף לזכותו של עזרי לוי, מנהל הרל"י, שהצליח להושיב את הצדדים הקוטביים ולהגיע להסכמות. אלא שכ-15 חודשים מאוחר יותר הודיעה החברה להגנת הטבע, כי היא פורשת מההסכם. הנימוק היה, כי עיריית ירושלים והמינהל בקשו לקדם תוכנית לבנייה על חלק מאדמות הגן הלאומי מבואות ירושלים (השטח הכלוא בין אבן ספיר לגן הלאומי עין חמד), בניגוד להסכם.

מרגע זה נטרפו הקלפים, געשו הגלים, מיד הגיבה קק"ל שתמכה בצעד וכינסה דיון חירום בין הגופים הירוקים. יו"ר ועדת הפנים סבר שיש להקפיא את התוכנית, ח"כ עומרי שרון ומיכאל מלכיאור הצטרפו אף הם לשורת המתנגדים. ברקע פעלה ללא לאות הקואליציה לשימור הרי יהודה. מכתבים נשלחו לכל השרים המעורבים. הסכמות הופרו, השקט היחסי שליווה את קידום התוכנית הפך למאבק קולני, ומתוקשר.

לאחר שמיעת המתנגדים הרבים האם המועצה צריכה לאשר את התוכנית, חרף הפגיעה בצפויה בהרי ירושלים ולמרות גלי ההתנגדות העצומים?

אברהם שקד מהחברה להגנת הטבע, אחד המובילים הדומיננטיים של המאבק, עונה על השאלה הזו בשלילה מוחלטת: "אנחנו לא יכולים להשלים עם התוכנית הזו, זוהי תוכנית עצומה שעיריית ירושלים, בהסכמת מוסדות התכנון, מקדמת בחלקים, תוך התעלמות מהצורך לבחון את מכלול ההשפעות הסביבתיות, וגרוע מכך, את ההשפעה הנרחבת של פיתוח התשתיות התומכות בתוכנית - להן יש פגיעה אנושה.

"לא ייתכן שתוכנית כזו תאושר מבלי שייעשה תסקיר השפעה על הסביבה, על כל השטח ולא תסקיר למתחמים. הנזק הוא עצום והוא מצטבר ולא נקודתי. אישור במצב כזה לא יעמוד במבחן הסבירות, המועצה הארצית חייבת לקבל מידע שלם על המחיר שישלם הציבור. בפני הוועדה הארצית הוצגו רק מצוקותיה של ירושלים, אין למועצה מושג על האימפקט הסביבתי. המינימום המוטל על המועצה הוא להכריע רק לאחר שיונח לפניה תסקיר השפעה על הסביבה".

לשאלה על ההשלכות הפוליטיות ועל מעמדה של ירושלים אם תידחה התוכנית אמר שקד: "זה לא קשור לפוליטיקה של הדמוגרפיה אלא לפוליטיקה של הכסף, זה נועד להצדיק פיתוח של קרקעות שלא צריכות להיות מפותחות והפיתוח שלהן נקבע רק על בסיס אינטרסים, קומבינות על קומבינות. הטענות בדבר הדמוגרפיה הן אגדה שיקרית".

מנגד, אומר מהנדס העיר, האדריכל אורי שיטרית, כי התוכנית חייבת לקבל את אישור המועצה: "חייבים לאשר את התוכנית הזו. אני מאוד תמה איך ייתכן שלפני פחות מחצי שנה שקד הסכים על התוכנית וכיום היא תוכנית בלתי אפשרית. נניח שלשיטתו עיריית ירושלים הפרה הסכם, מה שעובדתית לא נכון, הרי בתוכנית שהוא הסכים לה לא קרה דבר שהפך אותה לבלתי נסבל. כל הגישה שלו תמוהה ומשוללת כל יסוד.

"כל עיר שחפצה בחיים צריכה לדאוג לצרכים שלה במגוון של אמצעים", מוסיף שטרית. "מערב ירושלים היא אחד האמצעים שהעיר נוקטת על מנת להבטיח את עתידה. להציג את מערב ירושלים כתכלית הכל זה פשוט לא נכון. זהו עוד אמצעי בסדרה שלמה. לתוכנית הזו הוגשו בסה"כ 10 התנגדויות, כל השאר זה סטנסילים. מצער אותי שאנשים מתנגדים בלי לדעת את הפרטים. מי לא רוצה לשמור על עצים ושטחים פתוחים? אם אלי היו פונים בקניון בשאלה האם אתמוך במניעת הריסת עצים ושטחים פתוחים גם אני הייתי חותם. כשמוצגת התמונה השלמה הדעה משתנה.

"קחי לדוגמה את ח"כ יורי שטרן. הוא הגיע כולו עזוז ושש לקרב, אחרי חצי שעה שבו הוצגה עמדתנו והוא הבין את התוכנית עמדתו השתנה. מלדחות את התוכנית על הסף, הוא אמר לאחר שיחה של חצי שעה להשאיר אותה כתוכנית מגירה. חברי המועצה הארצית הם אנשי מקצוע והם בטח שלא אנשים שמונעים מאינטרסים של נדל"ן.

"כל מהותם של הארגונים הירוקים היא להתנגד לפיתוח כלשהו. המונופול שהם לקחו על עצמם על איכות החיים הוא משולל כל יסוד. אני לא חושב שאני או ראש העיר שלי רגישים פחות מהם לאיכות חיים. איכות חיים זה דבר שמורכב לא רק מעצים וגבעות, אלא גם מסוג אוכלוסייה שאנו צריכים פה. הוויכוח הוא לא על פגיעה בשטחים פתוחים - זוהי גישה שטחית, חד ממדית וחסרת אחריות. אם לא מאשרים את ספדיה, המשמעות היא שאחד האמצעים לשמור על רוב יהודי איכותי בירושלים הולך לאיבוד. זה יעשה את המשימה לקשה אם לא בלתי אפשרית".

דמגוגיה או דאגה

עזרי לוי, מנהל הרשות, וסגנו, ירון רביד, שהובילו את המהלך להסכם ההבנות וממשיכים לדאוג לקידום התוכנית, שומרים על גישה מאופקת: "אנחנו לא מתרגשים מכל המהומה ולא אדישים לה. למרות שהארגונים הירוקים נסוגו מההסכמה, אנחנו ממשיכים לקדם את התוכנית ונדאג שהיא תאושר ותבוצע.

"גם אנחנו אוהבים את הטבע, הפארקים והחורשות, ועלינו לדאוג במקביל לצרכים של העיר ותושביה. היקף ההתנגדות לא עושה עלינו רושם, כי אנשים חתמו כשהם קיבלנו אינפורמציה שגויה מהקואליציה לשימור הרי ירושלים. הקואליציה החתימה באופן דמגוגי וחוסר מקצועיות. היא נתנה נתונים שגויים על היצע הדירות המאושרות בירושלים. אנחנו יזמנו מו"מ עם הגופים הרציניים, לאור חשיבותה של התוכנית בעינינו, במקביל לחשיבות הגבוהה שאנו רואים בשמירה על ערכי טבע".

בסופו של יום, המאבק הוא לא בין אורי שיטרית לבין אברהם שקד. על סדר היום עומדות שאלות עקרונית וחשובות - מצד אחד הרי ירושלים, הנוף, ההרים ההיסטוריה, המעיינות והנחלים, שייפגעו מהפיתוח, ומצד השני הצורך במילוי הצרכים של העיר ירושלים ותושביה. בסופו של דבר סביר להניח שהמועצה הארצית תכפה איזשהו פתרון מאזן. פתרון שעשוי לשרת טוב יותר את האינטרסים של שני הצדדים.