מישהו הרי צריך לקחת אחריות

לאחרונה התקיים, בנוכחות כל הצדדים, הדיון החמישי בגיבוש הצעת החוק, שעברה פה אחד בקריאה טרומית, של ח"כ מיכאל גורולובסקי (ליכוד) וח"כ דוד אזולאי (ש"ס), להשבת תיקון 33 בחוק התכנון והבנייה. היוזמה באה מישראל גודוביץ', יו"ר אגודת האדריכלים ומתכנני ערים, לשעבר מהנדס העיר תל-אביב, בגיבוי מוחלט, שאושרר בישיבה מאמצע השבוע שעבר, של כל ארגוני האדריכלים והמהנדסים.

אדריכל אייל רותם, מהנדס העיר כרמיאל, עירו של יו"ר מרכז השלטון המקומי עדי אלדר, הופיע כמי שמייצג את איגוד מהנדסי הערים. במהלך דבריו חזר אדריכל-מהנדס העיר מספר פעמים על המשפט: "המשמעות לתת לאדריכל לחתום על היתר הבנייה, היא לתת לו רשיון להרוג". לא פחות ולא יותר.

לא סתם שרותם דנן השתמש במילים כה בוטות ומבוהלות. זו הרי עמדת הבוס שלו, אלדר, מייצג הבירוקרטיה בשלטון המקומי, שהציג לוועדה את התרשמותו מההצעה: "צפוי כאוס עיצובי. אין כל בקרה ותאום של תוכניות... הפרעות סביבתיות... קשה מאוד לצפות שהאדריכל, מוכשר ככל שיהיה, יוכל 'לרסן' חלק מלקוחותיו כראוי על מנת למנוע תופעות שליליות הצפויות לפגוע בסביבה הקרובה". אפשר לחשוב שאלדר וחבריו מצליחים לרסן.

בקיצור, הבירוקרטיה המסורבלת נלחמת מרה על חייה, עוצמתה ומעמדה הנישא. ומי בכלל רוצה להיפרד מהמאכערים המתפרנסים (שמא גם מפרנסים?) בהמוניהם מ"המינהל התקין", החוגג ברוב הרשויות המקומיות.

לצד מלחמת האינטרסים ברשויות, עולה חשש, שהחברים הצליחו להביא גם למהפך מלא אצל שר הפנים, אברהם פורז. האיש שתמך, יזם והוביל את אותו עניין בדיוק ב-91', הפך לפתע למי שממסמס, דוחה, חותך ומושך אותו ב-04'. כל זה אחרי ולמרות הדו"ח הכבד והקשה של ועדת זיילר, ועדת החקירה הממלכתית, שתיארה את המעגל השוטה, בו אחד מגלגל את האחריות על המחדל לזה שבא אחריו, וחוזר חלילה.

פורז הגיע לוועדה עם שמאי אסיף, מנהל מינהל התכנון, בעבר מהנדס העיר תל-אביב, שמכיר היטב את צד החמאה המוניציפאלית. פורז א', שנאלץ להתעמת מול פורז ב', אמר: נעשה ניסיון בקטן, נתחיל בזה שאדריכל יוכל לחתום על היתר לבנייה של עד 500 מ"ר, כלומר וילה, ונראה.

הטענה של פורז: בשנים 92'-97', בהן היה תקף התיקון לחוק שאפשר חתימת אדריכלים על היתרי בנייה פשוטים, מימשו רק אדריכלים בודדים את זכותם. התשובה לפורז היא זו: נכון. אז, בגל העלייה והבנייה הגדולה, לא היה כדאי לאדריכלים לקחת אחריות, אבל היום, עם המיתון המתמשך, זו יכולה להיות דרכם לקדם פרויקטים.

והעיקר: אפקט הפחד. זיילר קובע, שבמצב הקיים אין למעשה אחראי למחדלי תכנון, ומישהו צריך לקחת אחריות. החשש של האדריכלים הוא, שימונו להם מכוני רישוי, או מפקחים מטעם. אם כבר, הם מעדיפים את עצמם, לכן ההסכמה הכללית, לכן היום, קבלת התיקון הזה היא דבר ראוי ונכון.

מישהו הרי צריך לקחת אחריות.