חוק שמירת הסביבה החופית (חוק החופים) הוא, אכן, גירסה סבירה ומשופרת בהרבה משתי ההצעות שקדמו לו. הראשונה (הפרטית) הציעה להקפיא את הבנייה עד למרחק של 500 מ' מקו החוף ולקבוע שהחוף הוא קניין הציבור. במילים אחרות: הפקעה ללא תשלום פיצויים. אחריה הגיחה לחלל הכנסת ההצעה השנייה (הממשלתית), מעודנת כבר יותר, ולפיה צומצם תחום השטח האסור לבנייה ל-300 מ', אך עדיין ללא פיצוי בעלי הקרקעות, לאחר שמשרד האוצר הודיע כי ימשוך את ההצעה אם תיכלל בה הוראה לתשלום פיצויים.
גורמים ממשלתיים ואחרים לא הסתירו התנגדותם ליוזמות חקיקה אלה, העושות פלסתר את חוקי היסוד. יו"ר ועדת הפנים, ח"כ יורי שטרן , שניהל את הדיונים ביעילות רבה, חתר למציאת פשרה מקובלת. פשרה כזו הובאה לוועדה ביוזמת שרי הפנים ואיכות הסביבה, והפכה, כאמור, לחוק מחייב.
החוק שהתקבל קובע הוראות לשמירת הסביבה החופית, שהן במהותן ראויות וסבירות, ובהן היטל להגנת הסביבה החופית, ועונשי מאסר וקנס למי שמבצע פעולות הפוגעות בה.
הבעייתיות בחוק מתמקדת בתיקונים הנוגעים לחוק התכנון והבנייה. החוק קובע, כי כל תוכנית לבנייה וכל היתר לשימוש חורג או להקלה בתחום הסביבה החופית (300 מ'), חייבים באישור מוועדה חדשה: הועדה לשמירת הסביבה החופית (המחליפה את הועדה למימי חופין). מדובר באישור המתווסף לאישורים הנדרשים כיום מוועדות התכנון - ולא כתחליף להם.
החוק הקים, אפוא, מוסד תכנון חדש וקבע לו הרכב "מצומצם" של 17 חברים. אין כמעט שר שלא יהיה מיוצג בוועדה זו - וזה עוד לפני הרחבת הממשלה... עליהם מתווספים גם מומחים מיוחדים לנושא הסביבה החופית: נציג רשות הגנים ושמורות הטבע, נציגי איכות הסביבה, מומחי תחבורה ימית ועוד . היחיד שנפקד מקומו הוא השר לענייני ירושלים; אולי כדאי להוסיף גם אותו כדי לעגל את מספר החברים לח"י?
האמת היא שזה ממש לא מצחיק ואפילו עצוב: הפתרון המוצע של אישור נוסף שיידרש לבנייה (במקום הקפאה כמעט טוטאלית שלה שהוצעה בעבר) הוא סביר במסגרת הסדר של פשרה; ואולם אישור כזה חייב להינתן ע"י ועדה שתוכל לתפקד ולקבל החלטות. מוסד תכנון בן 17 חברים אינו ממלא אחר דרישה זו. לשם השוואה, אפילו הוועדה לתשתיות לאומיות, הפועלת כמוסד תכנון יחיד ועוסקת בעניינים בעלי השלכות כלל ארציות, מונה 15 חברים בלבד.
גם לוחות הזמנים שהוקצבו לוועדה החדשה אינם דוחקים במיוחד: 3 חודשים למתן החלטה, שלאחריהם עובר הדיון למועצה הארצית, ל-4 חודשים נוספים.
ואין מדובר רק באישורים לבניית רבי קומות לאורך החופים (שאותם מבקשים, בצדק, למנוע), אלא בכל תוספת קומה אחת, ולעיתים אף סגירת מרפסת (ברח' בן יהודה בת"א, למשל). כל הקלה בגובה טעונה אישור הוועדה, בנוסף, כמובן, לכל האישורים האחרים הנדרשים. הוועדה החדשה הוסמכה לפטור תכניות מסוימות, סוגי תכניות או היתרים מהצורך בקבלת אישורה, אם אין בהם משום שינוי מהותי של המצב התכנוני או השפעה ניכרת על הסביבה החופית.
ראוי שההרכב בן 17 החברים יידרש לקביעת הקריטריונים האמורים, כשבהמשך תפעל הועדה במסגרת של ועדות משנה, כדוגמת ועדת המשנה שהוסמכה בחוק להחליט אם תוכנית טעונה אישור הוועדה במליאתה. אולם אליה וקוץ בה: אם ועדת המשנה לא מחליטה בתוך חודש, יראו את התוכנית כאילו היא טעונה אישור הוועדה. הסנקציה של אישור אוטומטי כשוועדת תכנון חורגת מלוחות זמנים שנקבעו לה, מוכרת רק במדינות המתוקנות.
הוראות המעבר קובעות, בין היתר, כי החוק לא יפגע בתוכניות מתאר מאושרות או בהיתרים שהוצאו כדין. הוא לא יפגע גם בהתחייבות חוזית כתובה וחתומה שניתנה בעבר כדין ובסמכות ע"י המדינה - שעניינה זכויות בנייה או שימוש במקרקעין בתחום הסביבה החופית.
מדובר בהוראה מעורפלת, וכנראה שלא בכדי. האם המשמעות היא, שמי שיש לו התחייבות לזכויות בנייה כלשהן יהא פטור מלשחר לפתחה של הוועדה החדשה? או אולי הכוונה רק לזכויות בנייה מוגדרות, וכל שינוי שלהן יריץ אותו הישר לזרועות חבורת הי"ז? ולמה שפר גורלו של בעל ההתחייבות לזכויות בנייה על פני מי שכבר עבר את כל דרך הייסורים הכרוכה בהפקדת תוכנית ושמיעת התנגדויות, וממתין רק לאישור הפורמלי הסופי מאת הוועדה המחוזית, ועכשיו, בסוף הדרך, יידרש להתחיל אותה מחדש בוועדה החדשה?
המסקנה היא, שמדובר בחוק שאפשר לחיות איתו. אך ראוי שיתוקן כך, שיהיה בעתיד גם אפקטיבי וצודק יותר.
הכותבת מתמחה בתכנון ובנייה ומייצגת את התאחדות הקבלנים והבונים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
