"ירושלים תשקע בכל מקרה; עם תוכנית ספדיה היא תטבע"

בשבועות האחרונים נמצאת ירושלים בסערה: תוכנית מערב העיר, הנקראת גם על שם האדריכל ההוגה, "תוכנית ספדיה", מבקשת להקים כ-20 אלף יחידות דיור ו-500 אלף מ"ר לתעסוקה. התוכנית הפכה להיות הפצע הפתוח, הכואב והשורף שעלול להשאיר צלקת בהרי ירושלים.

את יריית הפתיחה במאבק ירה אברהם שקד, רכז שמורות הטבע בהרי יהודה מטעם החברה להגנת הטבע, בעת שהודיע על התנערות ממסמך ההבנות שהשיגו הגופים הירוקים מול היוזמת, עיריית ירושלים. שקד טרף את הקלפים והוביל את המאבק הגדול בתולדות העיר נגד תוכנית בנייה, במהלכו אסף למעלה מ-16 אלף חתימות. הקרב עדיין רק בתחילת הדרך.

בריאיון ל"גלובס" טוען שקד רק לדרך אחת לסיום המאבק: "תוכנית ספדיה לא יכולה לקבל אישור. הרי ירושלים בסכנה קטסטרופלית. אני מודה, עשינו טעות כשחתמנו על מסמך ההבנות".

גלובס: קשה להבין איך הפכת לאויב הגדול של התוכנית, כשאתה הוא זה שחתם מרצון על מסמך הבנות שאיפשר את הפקדת התוכנית בדיון ראשון.

שקד: "אין שום ספק שזו היתה שגיאה, ולא היינו צריכים לחתום. הסיבה העיקרית שבגללה כולנו נגררנו למו"מ היתה העובדה שמצאנו את עצמנו בפינה, במצוקה גדולה. התוכנית התחילה לרוץ, ובמקביל נפתחה סכנה לקטסטרופה גדולה שבעתיים, עם סיפוח שטחים נוספים מכח החלטות של כל מיני ועדות מטומטמות. היתה תחושה שאנחנו עומדים בפני כלים שבורים, ושמלכתחילה אנחנו צריכים להשקיע הרבה יותר מאמצים בבלימת הדבר שגורם לאסון טוטלי, וזו ההרחבה הנוספת של ירושלים, כאשר תוכנית ספדיה והמשמעויות שלה היא עניין משני, פחות חמור ופחות חריף".

- אתה אומר שהתוכנית אינה חמורה?

"אני חושב שהיא גרועה מאוד, ואמרנו את הדברים גם במהלך המו"מ וגם כאשר המו"מ הושלם וההסכם נחתם. הדברים נאמרו יותר מפעם. חתמתי, כי היתה תחושה של התפרקות קשה במאבק. היתה תחושה שאנחנו לא מסוגלים לעצור, שדרכם של היזמים צלחה, ושהם הולכים להשיג את מבוקשם במועצה הארצית. התחושה היתה שכל מה שנשאר זה להציל שברים ולמזער נזקים. לכן, אחרי היסוסים רבים, נתנו את ידינו להסכם. בדיעבד זו היתה שגיאה כבר אז".

- הרבה ארגונים סביבתיים ראו בך בוגד. האם לכן חיפשת דרך לצאת מההסכם מכל סיבה ובכל מחיר?

"אני חושב שהיינו יוצאים בכל מקרה, לא בגלל הלחצים של ארגונים אינדיבידואלים שלא אהבו את מה שעשינו, אלא בשל ההבנה שהסיפור הזה של ספדיה מבחינה סביבתית הוא הרבה יותר גרוע מכל מה שהערכנו בעבר. הוא גרוע בראש ובראשונה בגלל גדר ההפרדה ומשמעויותיה".

- יש טענה שהוויכוח הוא לא על עצים וגבעות, אלא על הנחת העבודה האם יש מקום להגדיל את ירושלים או לא. מבחינתך ירושלים לא צריכה לגדול? האין זאת הנחה שתחריב העיר?

"שמעתי את הטענה הזו של אורי שטרית (מהנדס העיר, ג.נ), כאילו העיר תחיה או תחדל בתלות בתוכנית. הטענה השטותית הזו חזרה בכל מיני ורסיות במשך השנים, מפי כל מי שהוגדר קברניט בעיר הזו. ספינת הקברניטים טובעת, והבעיה הגדולה היא שהיא תטבע בכל מקרה. אם תוכנית ספדיה תאושר ותמומש, היא תטבע הרבה יותר מהר. הסיפור של תוכנית ספדיה הוא לא רק התוכנית עצמה, אלא מדיניות תכנון שלמה שירושלים מטפחת שנים, והיא אומרת שהמענה והפתרון האולטימטיבי לכל מצוקותיה של ירושלים הוא להרחיב את הגבולות עד בלי די. עוד ועוד יחידות דיור לירושלים, כדי להתמודד עם כל בעיותיה. עוד עשרות אלפי יחידות דיור, כדי להציל את העיר הזו. מה השלב הבא? בית שמש, רמלה, תל-אביב, קפריסין?

"הסיפור של תפיסת התכנון הזו מתאים לסיפור המלך העירום. המלך העירום ממשיך לצעוד בדרכו, ולא טורחים אפילו להסתיר את מבושיו, מפני שחייטים תפרו לו בגד לא אמיתי, לא יאה, וירטואלי. רבים כבר מצביעים עליו, 16 אלף החתימות והתנגדויות רבות, והמלך ממשיך לצעוד".

- "16 אלף מתנגדים". יש משהו מאוד פופוליסטי בדרך שבה החתמתם תושבים, הרי מי לא יחתום על עצומה שבה אתם מראים איך עוקרים עצים משמורת טבע.

"זה קשקוש, אנחנו לא עוסקים בפופוליזם. לא הצגנו רק את הנזק הסביבתי. הנושא הסביבתי היה משני, עסקנו יותר מכל במה שיקרה לעיר. אנשים לא חתמו על מסמך שאומר 'אל תפגעו בירוק הקדוש'. האנשים חתמו בעיקר על האמירה 'אל תמשיכו לדפוק את העיר'. מה פופוליסטי בעניין הזה? אנשים יודעים טוב מאוד מה עושה להם התוכנית הזאת".

- הכנתם נייר עמדה, לפיו יש עתודות קרקע ותוכניות להקמת 100 אלף יח"ד בתוך העיר, מסמך שכונה על-ידי גורמי תכנון 'בלוף'. בין היתר מניתם גם פרויקטים של פינוי-בינוי שלא אושרו מטעמים כלכליים על-ידי משרד השיכון.

"הם לא עושים מאיתנו קרקס, ובוודאי שאנחנו לא מסתפקים במסמך אלא עורכים מחקר מדוקדק. לעניין התוכניות של פינוי-בינוי, אין מנוס אלא לקדם תוכניות כאלה. עיריית ירושלים עושה באופן שיטתי מניפולציה במספרים. מציגה יעדי אוכלוסיה לא ריאליים, תוקעת אנשים על-פי יעד שבא לשרת את האינטרס הדמוגראפי. עיר לעולם לא תהיה ראויה ואטרקטיבית למגורים אם כל מה שינסו להשיג בה זה יותר תושבים ממין כזה או ממין אחר. עיר צריך לתכנן כדי שתהיה אטרקטיבית, ורק אח"כ לראות מי ומה יהיו האוכלוסיה שנכנסת אליה".

- צריך לקדם את תוכניות הפינוי-בינוי גם בהעדר כדאיות כלכלית, רק בשם השמירה על ערכי טבע?

"איזו שאלה. זוהי כדאיות אורבאנית. מה זה כדאיות כלכלית? כדאיות כלכלית למי, למינהל מקרקעי ישראל? אחת הבעיות של פיתוח בכלל בארץ, היא שהוא עונה על צרכים של גורמים מסוימים. ממתי צריך לבנות בארץ רק כדי לענות על צרכי יזמי הנדל"ן?"

- אתם מתנגדים לבינוי במערב, ובעצם מתנגדים כמעט לכל תוכנית בינוי בתוך העיר. מבחינתכם כל פיתוח הוא רעה חולה.

"אנחנו מתנגדים למה שראוי להתנגד. אורי שטרית אמר בבוטות, שכל מי שיודע קרוא וכתוב בירושלים מגיש התנגדות. אנחנו יודעים קרוא וכתוב, מבינים גם את צורכי העיר, רואים ושופטים את הנושאים השונים בראייה תלת מימדית. איננו מתנגדים באופן אוטומטי לכל תוכנית. למשל, לפני שבוע אושרה תוכנית מקב"ת רמת רחל, מבלי שהתנגדנו".

- זה נשמע כמו טיפה בים. יש המון תוכניות שהובלתם מאבקים נגדן: בית מפא"י, מצפה נפתוח, מגדל התצפית, פרי הר, חורשת הירח, גובה הבנייה במרכז העיר. אתם לא מאפשרים אלטרנטיבה למערב העיר.

"זוהי חזרה על מנטרה שקרית שמנופפים נגדנו. בצדק התנגדנו לתוכנית בית מפא"י. התוכנית מנותקת מכל קשר של תכנון מתארי למרחב זה. 20 שנה אנחנו חוזרים ואומרים: תבנו ותפתחו על בסיס תוכנית מתאר חדשה וחיונית לעיר. צריך לקבוע איפה אפשר לעשות ומה אפשר לעשות".

- ירושלים לא יכולה לחכות, הסיסמאות בעניין תכנון כולל יקברו את העיר.

"זו שוב אותה שגיאה בסגנון המלך העירום, שממשיך להתנדנד קדימה כמו שיכור, שרק בנייה תעשה לעיר הזו טוב. אני אומר, שאם עיריית ירושלים היתה מטפלת בתוכנית המתאר לפני 10 שנים, המצב היום היה אחר לגמרי. אז מה עכשיו? אני חוזר ואומר: חייטים רמאים תפרו להם חליפה וירטואלית של מערב ירושלים. הגענו לנקודת האל-חזור: צריך לעצור ולחשוב. יש מספיק זמן. יש לעבוד בראש תכנוני אחר, כאשר החשיבה התכנונית משתלבת עם חשיבה ערכית, כלכלית וחברתית אחרת".

- בסך הכל היתה נכונות מאוד גדולה מצד היזמים להגיע אתכם להבנות, לגרוע שטחים שהתנגדתם להם, לבחור אדריכל שידוע ברגישותו לסביבה, ובכלל הוכנה תוכנית שרק 20% משטחה מיועד לבנייה.

"לאמר שרק 20% מהתוכנית מיועדים לבנייה, רק 6,000 דונם, זו הטעיה, זריית חול בעיניים. זה לא הסיפור כולו. מה עם כל התשתיות הנלוות - קו הרכבת, כביש 39, כביש הטבעת, גדר ההפרדה, תשתיות של גז חשמל? הרי ירושלים נמצאים באיום קטסטרופאלי. את עוצמת האיום אף אחד עוד לא מבין. אני מודה, התעוררנו לעניין הזה מאוחר מדי, אבל חייבים לברר אותו. הרי יהודה לא יכולים לשמש כרזרבת הפיתוח של העיר".

- אם העירייה תיזום מהלך לבטל את הבנייה בגן הלאומי, תסכימו לחזור להסכם?

"אנחנו לא נחזור, ואף אחד מהארגונים הירוקים לא יחזור. אם לעיריית ירושלים ולרשות לפיתוח ירושלים נדמה שרשות הטבע והגנים עדיין בפנים, היא שוגה שגיאה חמורה. רק עכשיו מתעוררים כולנו למשמעות הסביבתית של התוכנית. אף אחד שהוא שומר סביבה אמיתי לא יכול לחיות עם תוכנית כזו. ההסכם הזה מת, וטוב שמת. שגינו בגדול, וכולנו מתעוררים. מבחינת רשות הטבע אין הסכם.

"התוכנית לא יכולה לעבור, בוודאי לא כפי שהיא עברה עד עכשיו. העירייה שגתה שגיאה קונספטואלית. היא חושבת שהתוכנית טובה. אנחנו לא שגינו קונספטואלית: אמרנו כל הזמן שהתוכנית רעה לסביבה ולעיר, ושאנחנו עושים את מה שאנחנו עושים מסיבות של אין ברירה, מסיבות של החלטה טקטית, כי הקרקע מתחתינו נשמטת. גם המועצה הארצית שגתה בזה שהתייחסה לתוכנית כמו לעוד תוכנית. זו תוכנית ענק, שאין לה אח ורע במדינת ישראל, מבחינת ערכיו הסביבתיים של השטח. המועצה הארצית חייבת לשנות את גישתה לתוכנית".

- ואם היא לא תשנה?

"גם אז היא לא תעבור, מפני שמבלי שהמועצה הארצית תראה לנגד עיניה מהי המשמעות הסביבתית של התוכנית, לא תתאפשר קבלת החלטה סבירה. המשמעות המשפטית של החלטה לא סבירה היא שההחלטה לא תאושר".

- מי הם החייטים שתפרו לעיר את בגדי המלך החדשים?

"לחייט אחד קוראים עוזי וכסלר (לשעבר מנהל המינהל). לחייט השני קוראים אהוד אולמרט. שני אלה כשלו בהתנשאות, בכוחניות, התיימרו להאמין שכל החוכמה איתם, צפצפו צפצוף גדול על הציבור ועל מה שיש לו להגיד. לא ניסו מעולם לדבר איתנו. הם המציאו את כל הרעיון הזה, של לתת מזור לבעיות של ירושלים בזבנג וגמרנו".

- דווקא וכסלר הוא דוגמא לאדם שעשה דברים חשובים לפיתוח העיר.

"אני לא רוצה להיכנס לדיון בפרויקטים השונים של וכסלר. אני מסכים שהוא עשה, אך עדיין העיר צועדת לאחור. אני לא אגיד שכל הפרויקטים שלו לא היו ראויים. וכסלר תרם גם להקמת קניון מלחה, שטרף את הקלפים ותרם להחרבת מרכז העיר. אני מוכן לקבל אפילו את הטענה שכל מעשיו נעשו בכוונה טובה. גם הדרך לגיהנום כידוע רצופה כוונות טובות. וזה בדיוק הסיפור של ירושלים.

"אולמרט חלם להרחיב את העיר, הוא שנתן לוכסלר בעצם לנהל את העיר, גם בהחלטות המוניציפאליות וגם בהחלטות התכנוניות, וצפצף צפצוף ארוך על התושבים. ביחד הם החייטים של בגדי המלך החדשים".

- אז הם אחראים לכישלון של העיר?

"אני חושב שהם אחראים בראש ובראשונה לתפיסת הפיתוח הזו, של עוד קרקע ועוד יחידות דיור, תפיסה שהורסת ורק הם עוד לא רואים. אולי גם הם עכשיו רואים. בינתיים קם חייט חדש, אורי שטרית".

גלובס: מה לגביו?

שקד: "הוא חוזר על ההתנהגות והדפוסים שלהם, בגישה של 'אני יודע יותר טוב מכם', וזה משהו שהוא לא מוכן אפילו לבחון מחדש".