מים כבר אינם סיבה למלחמה

פני שבוע פרסם "הארץ" שתי כתבות מבהילות בגיליון אחד. שתיהן בחתימתו של זאב שיף, מבכירי הכתבים העוסקים בביטחון. הכותרת של הכתבה שהופיעה בעמוד הראשון הייתה "חשש: לאחר יישום ההתנתקות בצפון השומרון, הפלשתינאים יגבירו את שאיבת המים הלא-חוקית". השנייה הופיעה במדור המאמרים בכותרת "ההתנתקות בשומרון בסכנה".

שתי הכתבות מסתמכות על המקור הקרוי "מערכת הביטחון" והן מעוררות את הרושם, שהגורם החסוי הזה מתנגד להתנתקות, לפחות בצפון השומרון. מדוע? מאז ראשית האינתיפאדה הפלשתינאים עובדים שעות נוספות לא רק בחפירת מנהרות אלא גם בחפירת בארות. גורמים מסויימים חושבים, שבארבע השנים האחרונות הם קדחו באזור ג'נין בין 150 ל-260 קידוחים פרועים (כמו שכתוב שם, בלי מרכאות). אגף התכנון במטכ"ל לא מסתפק בהתראה זו והוא מבהיל עוד יותר: 200 עד 300 בארות.

למה הם קודחים כל כך הרבה? לעצבן אותנו? לשכנע אותנו להישאר בצפון השומרון? יתכן מאוד שפשוט אין להם די מים. בסוף הכתבה המעמידה את ההתנתקות בסכנה כותב זאב שיף את מה שצריך להיכתב: "המוצא הוא משא ומתן עם ההנהגה הפלשתינאית החדשה על הסכמי המים. אך יש להיות מוכנים לכך שבמשא ומתן יאמרו הפלשתינאים בוודאי כי מתוך 130 מיליון מ"ק מים הנשאבים מהאקוויפר הצפון-מזרחי הם מקבלים רק 30 מיליון וכי הם זכאים ליותר בהסכם חדש".

המלחמות על מקורות המים אינן דבר חדש בעולם בכלל ובארץ-ישראל השלמה בפרט. ספר בראשית מספר לנו על הסכסוך בין אברהם אבינו לבין אבימלך על שאלת המים, סכסוך שנגמר בדרכי שלום, יש לציין. הסכסוך עם סוריה על הטיית הירדן בישר את מלחמת ששת הימים, וגם בשנים האחרונות הרגיזו אותנו הלבנונים בנושא זה. אבל מלחמות אלו, שהיו חיוניות באמת בעבר הרחוק ואפילו הקרוב, הן מלחמות מיותרות היום, כשאפשר להתפיל מים ב-3 שקלים למ"ק ולצפות לירידת המחיר הזה עם התרחבות מפעלי ההתפלה.

הקידוחים הפלשתינאים הם קידוחים פרועים רק מסיבה אחת: הסכם המים בינינו לבין הרשות הפלשתינאית מאיים להמית אותם בצמא. יש לצפות לשתי תופעות שאולי אינן מוצאות חן בעיני זה הקרוי "מערכת הביטחון". ראשית, הערבים מתרבים. שנית, במשך הזמן תעלה אצלם רמת החיים. לכן, הביקוש הערבי למים צפוי לעלות ביתר מהירות אפילו מהריבוי הטבעי.

ישראל מפיקה קרוב ל-2 מיליארד מ"ק בשנה, בתוך זה קרוב ל-300 מיליון מ"ק מי קולחין. לפי הערכת נציבות המים, ב-2020 יחיו ממערב לירדן 24 מיליון תושבים שיזדקקו ל-5.1 מיליארד מ"ק מים בשנה. מניין יגיעו המים? 2.6 מיליארד מ"ק ממקורות טבעיים, 1.35 מיליארד מהתפלה ו-1.1 מיליארד מטיהור מי ביוב. במילים אחרות, דרושה מהפכה הן בשיעור ההתפלה והן בשיעור הטיהור.

מוכרחים להתרגל לרעיון הבא: הפקת מים ב-3 שקלים למ"ק, מחיר שעשוי לרדת במהלך הזמן, היא דבר סביר בהחלט. הצרכן העירוני משלם כבר היום יותר מ-6 שקלים בעד חלק מהמים שהוא צורך. המונח "עירוני" הוא מונח חשוב בהקשר זה. יש בארץ אוכלוסייה המונה קרוב ל-600 אלף תושבים הנקראים "כפריים". בעוד שהעירוניים הקרויים עירוניים משלמים בעד המים מחיר שולי כנ"ל ומחיר ממוצע של 4 שקלים למ"ק, העירוניים הקרויים כפריים - ביניהם תושבי הכפר הידוע בשם כפר שמריהו - משלמים בעד המים המשמשים לרחצה ולהשקיית הדשא מחיר נמוך מחצי המחיר שמשלמים אלה הקרויים עירוניים.

אם מדברים על הכפר מתקרבים אל החקלאות. לכאורה, החקלאי יתמוטט אם ישלם בעד המים אפילו שקל וחצי לקוב. למעשה, יותר ויותר חקלאים לשעבר מוכרים ברווח את המים שהם מקבלים בזול, לחבריהם המעטים העוסקים באמת בחקלאות.

מספר בעלי המשקים החקלאיים בארץ - במגזר היהודי והערבי-ישראלי כאחד - הוא כ-20,000 בלבד. בשנת 2003 צרכו החקלאים האמיתיים כמיליארד מ"ק ושילמו בעדם, באופן רשמי, כ-850 מיליון שקלים ברוטו. מדוע ברוטו? מפני שהם קיבלו כ-130 מיליון שקלים פיצוי על קיצוץ השימוש במים שפירים. במילים אחרות, החקלאות שילמה - רשמית - 771 מיליון שקלים.

התשומה הכללית בחקלאות הייתה בשנה שעברה כ-10.5 מיליארד שקלים. משקל המים בתשומה היה 7.3%. ערך התפוקה החקלאית ב-2003 הגיע ל-16 מיליארד שקלים ומשקל המים בתפוקה הגיע ל-4.8%. אמנם, יתכן שהחקלאים האמיתיים שילמו סכום גבוה יותר כשקנו בשוק השחור את מכסות המים של חבריהם הקרויים חקלאים למרות שאינם כאלה.

מדוע מסכימים החקלאים לשלם בפועל יותר מהמחיר הרשמי הנוח מאוד? מפני שבשנים האחרונות הוברר, כי בכמות נתונה של מים אפשר להגדיל את כמות התפוקה החקלאית וגם את הפידיון המתקבל בעד התפוקה הזאת. הבסיס לכך כפול: ראשית, ייעול השימוש במים בכל סוג של גידול חקלאי. שנית, בחירת גידולים שאפשר להשיג בהם תמורה גבוהה יותר יחסית לכמות המים הדרושה בהשגת היבולים.

כאמור, יש צורך - הדרגתי כמובן - לא רק בהתפלה, שגם אותה אפשר יהיה להוזיל, בין השאר על ידי ניצול מי הקירור בתחנות הכוח. יש צורך גם בטיהור שפכים - לא רק למען החקלאות, אלא גם למען הבריאות ואיכות הסביבה. הגדלה פי שלושה של כמות הקולחין תוכל לסייע לחקלאות, גם בישראל וגם בפלשתין.

בקיצור, הגיעה השעה להבין, כי מים אינם צריכים להיות סיבה למלחמה וגם לא סיבה לקיפאון מדיני. ליטר דם עולה יותר מליטר מים. אז אפשר להינתק מצפון השומרון ולהגיע עם הפלשתינאים להסכם שיביא בחשבון את צרכיהם ולא רק את צרכינו.