בוטל זיכוי מושב בני ציון, יו"ר האגודה ומזכירה מעבירות על חוק התכנון והבנייה

באוגוסט 2000 הוצא נגד הנאשמים צו המורה להם לחדול מהפעלת גן אירועים שנבנה על קרקע חקלאית, אולם צו ההפסקה השיתופי הופר. עוד נטען בכתב האישום, כי הנאשמים הגישו בקשה להיתר בניית חממה, מבלי לציין כי הם כבר בונים במקום מרכז אירועים.

בית משפט השלום קבע בנוגע לאישום של אי קיום צו הפסקה שיפוטי, כי לא הוכחה מחשבה פלילית, מאחר והנאשמים הודיעו למפעיל האתר להפסיק לאלתר את ביצוע העבודות במקרקעין. בית משפט השלום קבע, כי די בשליחת מכתבי ההתראה של הנאשמים למפעיל האתר כדי לעורר ספק סביר.

בנוגע לאישום השני קבע בית משפט השלום, כי אין לראות בכך שבעת הגשת הבקשה להיתר לחממה היתה כוונה להגיש בעתיד בקשה לשימוש חורג במבנה כגן אירועים, משום מסירת הודעה כוזבת.

בערעור שהגישה המדינה נטען, כי בית משפט השלום שגה כשראה במכתבי הנאשמים למפעיל נקיטה בכל האמצעים הנאותים לקיום חוק התכנון והבנייה, וכן שגה בכך שלא הסיק כי כוונתם הייתה לבקש היתר לחממה חקלאית, ומיד עם קבלתו להפעיל במקום גן אירועים.

שופטי ערכאת הערעור, דבורה ברלינר, זאב המר ויהודית שיצר, קבעו כי לא די במשלוח מכתבי ההתראה של הנאשמים למפעיל כדי לצאת ידי חובת הדרישה על-פי החוק של נקיטה בכל האמצעים הנאותים. אשר על כן, בית משפט השלום שגה בזכותו את הנאשמים מחמת הספק מאישום זה.

בנוגע לאישום השני, שעניינו מסירת הודעה כוזבת למוסד תכנון, קבעו השופטים כי הנאשמים ידעו כי אין בכוונתם לבנות חממה, אלא גן אירועים, ועובדה זו מצביעה כי הם ידעו על מסירת פרט כוזב ומטעה למוסד תכנון.

השופטים החליטו פה אחד להרשיע את הנאשמים בכל העבירות המיוחסות להם, ולהחזיר את התיק לבימ"ש השלום לגזירת העונש. (עפ"א 80026/02).