רישוי בנייה ומורשה להיתר: בירוקרטיה מול בירוקרטיה

מבקש ההיתר עדיין צריך לכתת את רגליו לכל אותן רשויות מאשרות - מינהל מקרקעי ישראל, הג"א, כיבוי אש, איכות הסביבה, רשות העתיקות ועוד ועוד

אחד מחוקי מרפי האומר, כי "אם אתה רוצה לעשות קודם את הדבר הטוב, אתה תעשה קודם את הדבר הרע", כנראה מתאים לתהליך שבו מעורבים חלק מקהילת האדריכלים בארץ וחברי כנסת, המקדמים את חידוש חוק "מורשה להיתר". לרגע נדמה, כי הם באמת מאמינים שעם אישור החוק יפציע בוקר חדש, ובשום פנים הם לא נותנים לעובדות להרוס את התיאוריה.

אומרים כי לפני שקוטלים רעיון, יש למצוא מספר דברים טובים לומר עליו.

תהליך רישוי באמצעות מורשה להיתר יכול להיות תהליך מבורך, אך לא במסגרת "המעגל השוטה" שבו מצויה מערכת התכנון והבנייה בארץ. אני מצטרפת לדעתה של עו"ד ענת בירן, כפי שפורסם ב"גלובס נדל"ן" ב-5 בדצמבר, כי אישור החוק לא יביא לתחילתו של עידן חדש.

דו"ח ועדת החקירה הממלכתית לעניין בטיחות מבנים ומקומות המשמשים ציבור, אשר נקרא ע"ש יו"ר הוועדה "דו"ח זילר", טוען, כי מערכת התכנון והבנייה בארץ "חולה", מכנה אותה בשם "המעגל השוטה" ומפרט כיצד ניתן להפוך את "המעגל השוטה" ל"מעגל חכם".

בעקבות הדו"ח, הממשלה הורתה על הקמת ועדת היגוי מצומצמת, במגמה לבחון את דרכי היישום בפועל של מרכיבי הדו"ח. מטעם ועדת ההיגוי פועלים מזה כשנה צוותי עבודה, בהם גם נציגי הארגונים המקצועיים השונים.

כלומר, באותו הזמן ובאותו המקום מתקיימים שני מהלכים, אשר סותרים אחד את השני.

תהליך רישוי באמצעות מורשה להיתר סותר לחלוטין את התפיסה המפורטת בדו"ח זיילר, אשר מדברת על הצורך להפריד בין הרשות מעניקת היתרי הבנייה לבין הרשות המפקחת והבודקת.

דו"ח זיילר נותן משקל גדול לכל נושא בקרת התכנון ובקרת ביצוע הבנייה.

הדו"ח ממליץ, כי לאחר שהוועדה המקומית נתנה למבקש ההיתר אישור התאמה לתכנון המרחבי, תעבור בקרת התכנון והביצוע לידי ידיים מקצועיות, מורשות ומנותקות משיקולים זרים.

הדו"ח ממליץ, כי מבקש ההיתר יופנה אל גורם מקצועי אחד ומרכזי, אשר יוסמך לאשר תוכניות גם מהיבטי בטיחות כיבוי אש, התגוננות בזמן מלחמה, תשתיות וכו', תחנה אחת, שתחסוך את כיתות הרגליים לכל הרשויות אליהן יש לפנות היום (המקום קצר מלפרט את כל המלצות הדו"ח. מומלץ לכל העוסקים בתחום התכנון והבנייה, לקרוא את הדו"ח).

לעומת זאת, בתהליך מורשה להיתר, זה שמתכנן הוא גם זה שבודק וגם זה שיכול להוציא לעצמו היתר, הבירוקרטיה לא נחסכת. מבקש ההיתר עדיין צריך לכתת את רגליו לכל אותן רשויות מאשרות - מינהל מקרקעי ישראל, הג"א, כיבוי אש, איכות הסביבה, רשות העתיקות ועוד ועוד.

איפא הבקרה על התכנון? איפא הבקרה על הביצוע? התומכים בחוק טוענים, כי כך הדבר במדינות אחרות. אך מי שיקרא את דו"ח זילר, ימצא בפרק 17 דוגמאות ממדינות אחרות כמו גרמניה, צרפת, בלגיה וכו'. במדינות אלה קיימת בקרה על התכנון והביצוע. לעומת זאת הבירוקרטיה כנראה קטנה יותר.

יש להקטין את בירוקרטית תהליכי התכנון והרישוי, יש למקצע את עובדי הרשויות המקומיות, יש לפשט את התקנות העוסקות בנושאי בנייה, יש לתמוך במהלכים שיביאו לנורמות אחרות וטובות יותר בתחום הבנייה. יש הרבה מה לעשות בכדי לשפר את המצב. לצערי הרב, החוק המתחדש "מחפש את התרופה" לא במקום הנכון.

הכותבת היא מהנדסת עיריית אור יהודה, ונציגת איגוד מהנדסי ערים בוועדת משנה לבחינת המלצות דו"ח זילר.