העליון: ניתן למנות לוועדות מחוזיות נציגים לא נבחרי ציבור או עובדי הרשות

מצא קיבל עתירת נציגים שהופסקה כהונתם בוועדה עקב הוראת היוהעמ"ש

חוק התכנון והבנייה איננו מגביל את הרשויות המקומיות ואת שר הפנים בעת מינוי נציגי הרשויות המקומיות בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה לנושאי משרה נבחרים או לעובדי הרשות המקומית שבאותו מחוז בלבד.

כך קבע היום (ג') הרכב מיוחד של שבעה שופטים. פסק הדין נכתב על ידי השופט אליהו מצא, בהסכמת השופטים אהרן ברק, איילה פרוקצ'יה, אדמונד לוי, אסתר חיות ונגד דעתם של דורית בייניש ואשר גרוניס.

פסק הדין ניתן במעמד טקס יציאתו לגמלאות של מצא, שקיבל עתירה שהגישו שלושה אזרחים, אשר היו נציגי עיריית ירושלים בוועדה המחוזית, אך כהונתם הופסקה בשל הנחיה של היועץ המשפטי לממשלה ופסק דין בג"ץ בעניין.

מדובר בארבעה עותרים, אשר איש מהם איננו נבחר הציבור או עובד ציבור. אלה כיהנו כנציגיה של עיריית ירושלים בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. חיים פלק כיהן במשך 6 שנים. הרב שלמה זוננפלד כיהן כחבר הוועדה במשך 35 שנים, עו"ד ניסים אבולוב כיהן במשך 6 שנים ועו"ד שלמה דרעי כיהן במשך 10 שנים.

בעקבות טענות על ניגודי עניינים של ;נציגי הרשויות בוועדות, הינחה היועץ המשפטי לממשלה למשרד הפנים לעכב עד תום בדיקתו את מינוים של החברים בוועדות המחוזיות, מומלצי רשויות מקומיות שאינם עובדי ציבור.

למרות האמור חידש שר הפנים בשנת 1999 את המינויים. בעקבות כך עתר לבג"ץ ח"כ יוסף פריצקי. בדיונים בבג"ץ פרסם היועץ הנחיה, לפיה ניתן למנות לוועדה המחוזית רק נושאי משרה נבחרים או עובדים של הרשויות המקומיות.

נוכח הנחיה זו ביטל שר הפנים את מינוים של הארבעה. על כך הוגשו שלוש עתירות לבג"ץ. פסק הדין בעתירות אלה התקבל על דעת השופטות דליה דורנר וביניש בניגוד לדעתה של פרוקצ'יה.

השופטות קבעו, כי הפירוש לחוק, המאפשר מינוי נציגים של רשויות ציבוריות שאינם עובדי ציבור לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה - איננו סביר. דורנר, אשר כתבה את פסק הדין, מציינת ארבעה טעמים להחלטה האמורה.

פרוקצ'יה אמרה בדעת המיעוט, כי מינוים של אנשים שאינם עובדים או נבחרים עשויה לאפשר לגורם הממנה לגוון את תשתית המנויים לבעלי ידע וכישורים ייחודיים ואף להרחיב המבט, היצירתיות והפתיחות שרכם ויתרונם רב לפעילות מוסד התכנון.

על פסק דין זה עתרו זוננפלד, אבולוב ודרעי, בבקשה לקיים דיון נוסף, שההכרעה בו פורסמה היום.

פסק הדין של מצא מונה את כל הטעמים של פרוקצ'יה, אשר היתה בדעת מיעוט ומסכים עימה. מצא קבע, כי בהעדר נימוקים משכנעים למנוע את מינוים של אנשים פרטים או להגבלת מינויים למקרים נדירים, יש לאפשר אותם - למרות שהדבר מצריך זהירות מיוחדת.

לכן, לדבריו, הדרך הנכונה והראויה להתמודד עם החשש לקיומו של ניגוד עניינים בקרב המועמדים החיצוניים, היא קיום בדיקה פרטנית ביחס לכל מועמד פוטנציאלי.

השופטת בייניש חוזרת על עמדתה בפסק הדין הראשון בנושא, וקובעת כי ניתן לבחור נציגים רק מקרב העובדים והנבחרים של הרשות המקומית.

לדבריה, עיון בהיסטוריית המינויים של המועמדים החיצוניים, שמונו כנציגי עיריית ירושלים בוועדה המחוזית, איננו מחזק בלשון המעטה את הנחת שופטי הרוב, ששר הפנים והרשות המקומיות יעשו שימוש בשיקול דעתם הרחב על מנת למנות רק את אותם מועמדים חיצוניים שאותם רואים השופטים לנגד עיניהם.

עוד אמרה, כי ההנחה שימונו רק מועמדים ראויים היא אופטימית, וספק אם היא מציאותית. ההנחיה של היועץ המשפטי לממשלה לרשויות המקומיות ולשר הפנים היה לה על מה להתבסס, שכן החשש אינו ערטילאי, אלא מבוסס על ניסיון החיים. (דנג"ץ 5361/00). </BODY