כל איש נדל"ן מתחיל יודע, כי שלושה גורמים עיקריים קובעים הצלחה של פרויקט: מיקום, מיקום ומיקום. התנועה הקיבוצית גם היא בדרך-כלל אינה חורגת מנוסחה-משוואה זו, למרות שהניסיון מלמד כי במקרה שלה גם למנהיגות, ואולי גם קצת למזל, יש מקום של כבוד.
אם כך הדבר, אין להתפלא כי רוב הקיבוצים שנמצאים במרכז הארץ נהנים מרווחה כלכלית יחסית. קיבוץ רמת רחל, ליד ירושלים, ביצע עסקת נדל"ן מצליחה והרוויח סכומים גדולים משינוי ייעוד הקרקע החקלאית. קיבוץ שפיים נהנה מתקבולים גדולים בעבור השכרת קרקעתיו החקלאיות למטרות מסחר, וכך גם קיבוץ יקום. גבעת ברנר ונען נהנים גם הם מהקירבה לרחובות.
ובכל-זאת מתברר, כי הכלל הזה אינו עובד תמיד. כך לדוגמה, קיבוץ גליל ים, הצמוד להרצליה, היה צריך תיאורטית ליהנות משגשוג רב, אבל למעשה הוא סובל מקשיים כלכליים רבים, בעיקר בשל ניהול כושל. גליל ים ניסה לבצע עסקה גדולה לשינוי ייעוד קרקע, אך גם זו טרם יצאה אל הפועל בעקבות סכסוכים עם המינהל ועם הרשויות השכנות.
גם קיבוץ געש הממוקם בסמוך לשפיים ולא רחוק מנתניה סובל מקשיים כלכליים רבים. הקיבוץ היחיד שפורק עד כה, מתוך מטרה להפוך אותו ליישוב קהילתי הוא משמר דוד, שבתחום המועצה האזורית גזר במרכז הארץ.
לעומת אלה, ובניגוד לציפיות, דווקא בפריפריה ניתן למצוא כמה קיבוצים משגשגים. בחלק מהמקרים הודות למפעל שמחזיק את הקיבוץ. לקיבוצים חצרים, יפתח ומגל יש את חברת נטפים. לבארי יש מפעל דפוס גדול. לסאסא, בגליל העליון, יש מפעל ביטחוני גדול למיגון רכבים, שזכה לאחרונה במכרז גדול של הצבא האמריקני בעיראק. לשמיר, גם בגליל העליון, מפעל אופטיקה גדול, שיצא להנפקה.
וכמו שזה קורה בדרך-כלל, בחלק גדול מהקיבוצים שבהם פועל כבר מפעל משגשג, אפילו החקלאות מצליחה, גם כמעט כנגד כל הסיכויים. לדברי ברגיל, בתנועה הקיבוצית ידועים בין 20 ל-40 קיבוצים, שנמצאים בסכנה קיומית קשה. חלקם במרכז וחלקם בפריפריה. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
