מי יבטיח את זכויות החברים

נראה, כי אסף מידני החליט במאמר שלו להתלבש על התנועה הקיבוצית. כדי לקבל את הלגיטימציה לדברים שהוא טוען הוא חובש את מומחיותו במדעי המדינה, ומספר מה קורה בקיבוצים.

אלא שהמציאות וההיסטוריה הן מעט שונות ממה שמידני הציג במאמרו. לדוגמה, מידני שכח כפי הנראה לספר כי לפני שנה קיבלה ממשלת ישראל את המלצות הוועדה הציבורית לסיווג הקיבוצים, בראשות פרופ' אלעזר בן-רפאל. ועדת בן-רפאל, המליצה לאשר את שני סוגי הקיבוצים: הקיבוץ השיתופי, שבו מתקיים שוויון ושיתוף מלא בין החברים; והקיבוץ המתחדש, שבו מצויים כבר רוב הקיבוצים, המנהיגים שכר דיפרנציאלי, תהליכי הפרטה, שיוך דירות ונכסים.

הוועדה קבעה, כי הערבות ההדדית שאפיינה את הקיבוצים מראשיתם היא "תנאי הכרחי לקיום קיבוץ", והמליצה לתנועה הקיבוצית (בסעיף מספר 6), לנסח עבור הקיבוצים המלצות לגבולות המינימום של הערבות ההדדית, שיהיו רלבנטיות בעת הזו, בעיקר עבור קיבוצים שעשו שינוי באורחות החיים, מתוך הנחה שבקיבוצים שיתופיים מתקיימת הערבות ההדדית.

התנועה הקיבוצית מילאה את בקשת הוועדה, ובחרה צוות רחב של אנשי מקצוע, בתחומי כלכלה, משפט, חברה, ונציגי קיבוצים שיתופיים ומתחדשים, שינסחו את גבולות המינימום של הערבות ההדדית בין החברים.

החוברת המסכמת את עבודת הצוות (שנשלחה לכל בתי האב בקיבוצים), 'ערבות הדדית בקיבוץ - המלצות התנועה הקיבוצית', נותנת מענה לסוגיות בתחומי חיים חשובים לחברי הקיבוץ: חינוך, בריאות (לרבות התייחסות רחבה לבעלי צרכים מיוחדים), סיעוד וביטחון סוציאלי. ההמלצות מפורטות, רציניות, מקיפות את מורכבות החיים בקיבוץ, ובעיקר, מבקשות להבטיח את שמירת וחיזוק זכויות החברים, גם בעת שינוי שעושה קיבוצם.

הלוואי שכל קבוצה בחברה הייתה מסוגלת, גם בעת משבר, להמשיך, לקיים ולחזק את הסולידריות בין חבריה, כמו החברה הקיבוצית.

פעם, קיבוצים התביישו להראות שיש בהם, או בקרב חבריהם, מצוקה כלכלית, הקיימת גם בקבוצות אחרות בחברה. היום השתנתה התמונה, בעיקר הודות לפתיחות בקיבוצים.

המציאות, כפי שהיא, הן הטובה והן זו הדורשת טיפול ושינוי, מוצגת, ידועה, וסותרת התבטאויות מהעבר כמו "מיליונרים עם בריכות שחייה". את תיקון הטעויות שנעשו בחלק מתהליכי השינוי, את ההקפדה על זכויות החברים, בייחוד בעת הזו, אנו מבקשים להשיג בהמלצות 'הערבות ההדדית בקיבוצים', יוזמה שמשום מה מידני מלגלג עליה.