גם אוטובוס ומשאית יכולים להיחשב כבניין לפי חוק התכנון והבנייה

נבארי מג'אד (להלן: "המבקש") הינו הבעלים של משק חקלאי בו הוא הציב משאית, אוטובוס ועגלה (להלן: "הנכסים"). הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה חיפה (להלן: "המשיבה") הוציאה נגד הנכסים צו הריסה מנהלי לפי סעיף 238 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ח - 1968 (להלן: החוק") בטענה כי הם משמשים למגורים ולאחסון. המבקש הגיש לבית משפט השלום בחדרה (בפני השופטת אסיף) בקשה לביטול הצו. לטענתו, הנכסים משמשים לאחסון אוכל לכבשים, ולא משמשים למגורים. לטענת המבקש, בהיות הנכסים נכסים ניידים ולא מחוברים לאדמה חיבור של קבע, לא ניתן להוציא צו הריסה נגדם.

לטענת המשיבה, הנכסים מוצבים באופן קבוע, מחוברים עם כבל חשמל למתחם הסמוך, בצמוד להם אנטנה לקליטת שידורי רדיו/טלוויזיה - ולכן הם אינם משמשים לתחבורה אלא למגורים או לאחסנה.

השאלה העומדת להכרעה היא - קובעת השופטת אסיף - האם הנכסים הינם בבחינת מבנה כהגדרתו בסעיף 145 לחוק, שמחייבים קבלת היתר.

על השאלה מהו בניין או מבנה הטעון היתר בנייה נכתבו פסקי דין רבים, ומהפסיקה עולה בבירור כי אין דרישה שהבניין או המבנה יהיה מחובר לקרקע ביסודות, בעמודים במסמרים או בכל אמצעי חיבור אחר.

נקבע, כי הגדרת "בניין" בסעיף 1 לחוק היא רחבה וגורפת, וכי העובדה שבבניין לא נעשה שימוש וכי הוא אינו מחובר לקווי מים וחשמל אין בכוחו לגרוע ממהותו כמבנה.

בעניין אחד נדונה השאלה האם הצבתו של מבנה טרומי באופן ארעי, ללא חיבור של קבע, מהווה הקמה של בניין, ונקבע שם כי: "גם הצבה היא בגדר הקמה. העובדה שמבנה אינו מחובר דרך קבע לקרקע על-ידי בינוי יסודות וכדומה, אין בה כדי לשלול פעולת הקמה".

חשוב לציין, קובעת השופטת אסיף, כי אין כל חשיבות לשאלה אם הנכסים משמשים למבקש למגורים או לאחסנה, וזאת מאחר שנקבע כי המבחן הפונקציונלי, היינו השימוש שנעשה בפועל בנכס, אינו רלבנטי ואין זה משנה אם איש אינו משתמש ואולי אינו מתכוון להשתמש בו, בין לאחסון, בין למגורים או לכל מטרה אחרת: "מבנה הניצב כאבן שאין לה הופכין, עשוי גם הוא לפגום בנוף או בפיתוח וכיוצא באלה".

על כל פנים, גם המבקש מודה כי הוא עושה שימוש בנכסים, וטענתו מתמקדת בכך שהוא משתמש בהם לאחסון בלבד ולא למגורים. אף אם עובדה זו נכונה, אין בה כדי להועיל למבקש, מאחר שגם מבנה שמשמש לאחסון צריך היתר.

בעת"מ 411/02 (מחוזי ירושלים) ד. אפרתי ובניו בע"מ נ' עיריית ירושלים, קבע השופט קמא כי גם מכולה המוצגת בשטחו של אדם ומשמשת למטרות שונות של אחסון טעונה היתר. המבקש טען, בין היתר, כי לא ניתן להוציא צו הריסה מאחר שהנכסים הינם ניידים וניתנים לנסיעה לכל דבר. השופטת אסיף דוחה טענה זו. נקבע שסככה שנבנתה, אף שהוצבה על גלגלים, היא בניין כהגדרתו בסעיף 1 לחוק, וטעונה היתר בנייה.

על כל פנים, גם התברר עובדתית כי אין ממש בטענות אלה של המבקש. לאוטובוס ולמשאית אין רישוי בתוקף, ויש בכך כדי ללמד על כשירותם, או יותר נכון העדר כשירותם, לנסיעה. המבקש אף הודה שלאוטובוס כלל אין מנוע. מכאן, שאף אין יסוד עובדתי לטענות המבקש לפיהן מדובר בכלי רכב ולא בבניין כהגדרתו.

גם דין הבקשה החלופית, לפיה מתבקש בית המשפט להורות על עיכוב ביצוע צו ההריסה המינהלי עד להשגת היתר בנייה על-ידי המבקש לבנייתו - להידחות, והדברים שנאמרו בעניין אזולאי יפים לענייננו כאילו נאמרו עבורו: "צו הריסה מנהלי מיועד מעצם טיבו לשמש מענה מיידי ויעיל לבנייה בלתי חוקית ולמנוע יצירת עובדות מוגמרות בשטח אשר יקשה לשנותן. תכליתו של צו ההריסה למנוע אפשרות השהיית ביצוע צווים בדרך של גרירת הליכים משפטיים באופן מלאכותי כדי להרוויח זמן".

ראה: ע"פ 10505/03 בועז אזולאי נ' מדינת ישראל (הוועדה המקומית של עיריית ת"א);

משניתן צו כדין להריסת מבנה שהוקם ללא היתר, נודעת חשיבות לביצועו במסגרת המועד הקבוע בחוק לביצועו, וככלל אין לעכב את ביצועו מעבר לפרק הזמן שבאופן סביר נדרש לבעל המבנה לעשיית הסידורים הכרוכים בפינוי המבנה לקראת הריסתו.

בית המשפט רשאי להשהות את ביצועו של צו ההריסה לפרק זמן ארוך יותר וזאת כחריג רק בהתקיים נסיבות בעלות משקל המקימות סיכוי ממשי להכשרת הקמתו בדיעבד של המבנה, מה שאין בנסיבות המקרה בענייננו.

המבקש לא טען כי הגיש בקשה להיתר בנייה, ואף לא טען כי על פי התוכנית החלה על המקרקעין קיימת אפשרות כי יינתן אישור לבנייה למגורים.

משכך, ברור כי בנסיבות העניין לא מתקיים החריג שנקבע בפסיקה לעיכוב צו ההריסה המינהלי נשוא בקשה זו.

התוצאה הסופית: הבקשה נדחתה.

ב"ש 7228/04.

בימ"ש השלום בחדרה.

השופטת: ה. אסיף.