המקומית הרצליה תפצה את כלפון נווה ארזים בעשרות אלפי שקלים - בגין הקפאת היתרי בנייה

"לא יתכן כי הנתבעת תאחז את החבל משני קצבותיו, בקצה האחד תקפיא לחלוטין את היתרי הבנייה ובקצה האחר לא תגביל את עצמה בזמן סביר להוצאת התוכנית". כך ציינה שופטת בית המשפט המחוזי בת"א, ד"ר דרורה פלפל, בפסק דין בו חייבה את הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הרצליה, לפצות את חברת כלפון נווה ארזים. הפיצוי הוא בגין הפסדי החברה עקב אי מתן היתר בנייה.

השופטת חייבה את הוועדה המקומית לפצות את החברה ב-85 אלף דולר, סכום שיומר לשקלים נכון למועד הגשת התביעה, וישא ריבית והצמדה ממועד זה וכן פיצויים נוספים של 74 אלף שקל.

לדברי פלפל, על הנתבעת היה לכל הפחות לבחור באחד הקצוות, או שהיתה מאפשרת מתן היתרי בנייה או שהיתה מקצרת את הליך התכנון. "השילוב של השניים עולה כדי חוסר סבירות, משכך הנתבעת הפרה את חובתה", קבעה.

התובעת טענה, כי בהסתמך על זכויות הבנייה על מקרקעין שרכשה, התקשרה בהסכם קומבינציה באוגוסט 1979. לטענתה, בשל סירוב הוועדה המקומית להעניק לה היתר בנייה למקרקעין בנימוק, כי האיזור עובר תהליך של תכנון מחדש ולכן מוקפאת הבנייה בו, בוטל הסכם הקומבינציה והיא אף נתבעה לשלם דמי תיווך בגין העסקה.

לדברי התובעת במאי 1983 היא התקשרה עם חברה אחרת בעסקת קומבינציה, אולם גם זו לא יצאה אל הפועל מאותן הסיבות.

הנתבעת טענה, כי התובעת חתמה על הסכם הקומבינציה תוך הסתמכות על זכויות בנייה שכלל לא היו קיימות באותה עת, וכן היא ידעה על הגבלת הוצאת היתרי בנייה לגבי המקרקעין.

פלפל, ציינה כי הקפאת הבנייה בתחום התוכנית, הכוללת גם את החלקה נשוא התביעה, נעשתה שלא כדין.

פלפל קבעה, כי על הנתבעת היה לפחות לפעול לשם קיצור הזמן ומשלא עשתה כן הרי שפגעה בזכות הקניין של התובעת. השופטת ציינה כי תכנון כשלעצמו אינו דבר פשוט, אך אין זה סביר שיימשך מעל 20 שנה.

פלפל חייבה את המועצה המקומית בהוצאות משפט של 40 אלף שקל. (ת.א 1656/99)