שלוש שנים הם מחכים לתשלום

בשלב הסופי של תחרות האדריכלים בפרויקט כיכר המדינה הובטח לכל אדריכל 20 אלף דולר לכיסוי הוצאות - ועד היום הכסף לא הגיע

שלוש שנים ממתינים שישה משרדי אדריכלים לתשלום, שהובטח להם ע"י בעלי קרקעות בכיכר המדינה בת"א, בתמורה להשקעותיהם בהצעות תכנון פרויקט הבנייה במקום, במסגרת תחרות האדריכלים לפרויקט כיכר המדינה. שלוש שנים מאז הוצגו העבודות, והם ממתינים ושותקים.

כל אחד מהמשרדים אמור היה לקבל דמי השתתפות בגובה 20 אלף דולר. מדובר במשרדים שהגיעו לשלב המיון הסופי: יסקי-סיוון, משה צור, רוטמן-רז, ז'אן נובל מצרפת, קולקר-דיאמונד, מן-שנער. שלושת הראשונים העפילו לשלב הגמר. משרד יסקי-סיוון זכה בפרויקט, אך הצעתו אינה מקובלת ע"י עיריית ת"א.

בענף יש מי שסבורים, שהתנהגות מעין זו משקפת את היחסים שבין יזמים לבין אדריכלים, קרי אי כיבוד התחייבויות מצד היזם וביצוע עבודה ללא תמורה ושתיקה. התופעה נובעת, לדבריהם, מתפיסה, שעדיף לשמור על קשרים טובים בשביל העתיד מאשר לעורר מהומות ולהישרף.

גם האדריכל משה צור סבור שתופעה זו מתרחשת לעיתים בענף: "לפעמים קורה שאדריכלים, שלא מן השורה הראשונה, מסכימים לבצע עבודה ללא תמורה רק בשביל לא להסתכסך".

מאידך, טוען צור, בדומה לאדריכלים אחרים המעורבים בפרשה, כי הוא אינו נמנה על הוותרנים בענף, ובדעתו לדרוש את המגיע לו, ואף יותר: "בעלי הקרקעות התחייבו לשלם 20 אלף דולר. למרות שמדובר בסכום זעום לעומת 200 אלף דולר שהשקעתי, אין לי שום כוונה לוותר".

לשאלה מדוע הוא יושב בשקט זמן ארוך כל-כך, השיב צור: "זו שאלה מורכבת. אני מנסה להיות מנומס וממתין לקבל את הכסף. עם זאת, אין לי כוונה להמשיך כך, ואני שוקל להגיש תביעה. עוד לא אמרתי את המילה האחרונה".

לדברי האדריכל אמיר קולקר, משרדו קולקר-דיאמונד (ששמו שונה היום לקולקר-קולקר-אפשטיין) השקיע 70 אלף דולר בתכנון הפרויקט. קולקר: "לו הייתי יודע שמזמיני הפרויקט כל-כך לא רציניים ושאין להם כסף לשלם לי, לא הייתי מתמודד". לדבריו, תביעות חוזרות ונשנות לקבל את הכסף לא נענו: "על פי כל התנהגות עסקית הגונה, הם היו צריכים למצוא את מקורות המימון ולשלם. אבל הם לא עשו זאת".

עוד אמר קולקר, כי כתוצאה מכך נפגעו יחסיו עם שותפו לפרויקט, משרד האדריכלים הקנדי דיאמונד. "אי התשלום וחוסר ההוגנות גרמו נזק עצום ביחסים בינינו, ומאז אין לנו פרויקטים חדשים משותפים. נזק נגרם גם לתדמית הענף".

קולקר, בדומה לצור, שוקל להגיש תביעה: "עו"ד מטעמי שלח לבעלי הקרקעות מכתב התראה. אם זה לא יועיל, אשקול הגשת תביעה. אני לא מבין אתיקה עסקית לפיה אפשר להעסיק בעל מקצוע מבלי לשלם לו".

גם האדריכל משה רז, ממשרד גיורא רוטמן-משה רז אדריכלים ובוני ערים, השקיע 70 אלף דולר, ולא קיבל את דמי השתתפות: "הבטיחו לשלם לנו אחרי הפרזנטציה בשנת 2002. אח"כ אמרו שישלמו לנו אחרי שיושג ליווי בנקאי לפרויקט, ושזה יארך חודשים ספורים. למיטב ידיעתי, עד היום לא הושג הליווי הבנקאי, וזו הסיבה לאי התשלום".

בניגוד לאדריכלים אחרים עימם דיברנו, רז שומר על אופטימיות זהירה. "אני מאמין שלא מדובר בחוב אבוד, ושבסופו של דבר הוא ישולם. הרי מדובר בפרויקט עתיר כסף. מצד אחד, מלחמה פירושה מאבק משפטי הכרוך בהוצאות כספיות לא מבוטלות. מצד שני, לא מדובר בסכום כזה גדול שמוכרחים להילחם עליו. למרות זאת, אם הם ימשיכו למשוך בחבל ולא ישלמו בזמן הקרוב, אשקול תביעה".

ל"גלובס" נודע, כי היה ניסיון של חלק מהאדריכלים להתאגד כקבוצה אחת נגד בעלי הקרקעות בתביעה לתשלום החוב. הניסיון לא צלח.

יו"ר ועד בעלי המגרשים בכיכר המדינה, דני גולדשמיד, מסר בתגובה: "עד היום, למעט משרד אדריכלים אחד ששלח דרישה לתשלום באמצעות עו"ד, אף אדריכל לא פנה אלינו בבקשה לקבל את שכר טרחתו. על פי ההסכם עליו חתמנו עם האדריכלים, סוכם שהתשלום יועבר לאדריכלים לאחר שלפרויקט יהיה ליווי בנקאי. אך זה עד היום לא נמצא. אני מאמין שיהיה לנו ליווי בנקאי ביום שעיריית ת"א תפסיק לענות אותנו בכך שהיא לא ממהרת לאשר תוכנית עיצוב אדריכלים ולא ממהרת לדון בתוכנית שהגשנו. כיום אנו נמצאים במו"מ מול חברות קבלניות. ברגע שהמכרז ייחתם, יהיה לנו כסף לשלם לאדריכלים".