"המדינה טעתה בכך שהחליטה לפרסם מכרזים למתקני התפלה ב-BOO"

לדברי פילוסוף, פרויקטים בשיטת BOO מתאימים לענפים בהם קיים שוק משוכלל או רגלוציה ברורה מצד הביקוש ומצד ההיצע, מצב שאינו קיים במשק המים, שבו למוצר יש לקוח אחד, המדינה.

לדבריו, עובדה זו יוצרת אי בהירות רבה לגבי מה יקרה בתום תקופת החוזה, והיא מחייבת את היזם ואת המממנים להתייחס לפרויקט כאילו היה פרויקט BOT. התוצאה היא, שהמדינה משלמת את מלוא ערך המתקן בתקופת הפרויקט, כאילו היה BOT, ואינה נהנית מיתרונות ה-BOO, ציין.

לדעת פילוסוף, בעיה נוספת נובעת מהעובדה, שבסופו של דבר, ובניגוד לעקרונות ה-BOO, לא יווצר מצב לפיו תינתן למדינה האפשרות להחליט בתום תקופת הפרויקט, האם היא מעוניינת להמשיך לרכוש מים מבעלי המתקן או לא. לדבריו, ברור שהמדינה תזדקק למים גם בעוד 25 שנה.

לדבריו, האלטרנטיבה שתעמוד בפני המדינה תהיה לפרסם מכרזים חדשים, ולשעבד לשם כך פיסות חוף נוספות, או להמשיך לרכוש מים מהמתקן הקיים - התשובה לכך, לפחות לדעתו, ברורה מראש. אך לא רק זאת. בניגוד לפרויקט ה-BOT שבו היזמים מקבלים קרקע מהמדינה, התברר שהשגת אישורים למעבר הצינור בים לא תהיה פשוטה.

כך, למשל היה צורך להשיג אישורים על כך שהצינור אינו פוגע בארכיאולוגיה, עובדה שיצרה בעיות עם הבנק. פתרון לכך הושג באמצעות הסכם לפיו עד לקבלת ההיתר יוטל המימון על היזמים, שהתחייבו להשיג היתרים בפרק זמן שאינו עולה על 9 חודשים. בתום תקופה זו, הודיע בנק הפועלים, המעניק ליווי פיננסי לפרויקט, כי יהיה מוכן לממנו. התוצאה היא שהיזמים נוטלים הלוואה עד לתום תקופת הקמת פרויקט, אותה ימירו ויפרסו לטווח ארוך.

"על-פי המודל", אומר פילוסוף, "היזמים נטלו הלוואות במט"ח בתקופת ההקמה לפי סל מטבעות. ביום תחילת ההפעלה הם ימירו אותה בהלוואה ארוכה בשקלים לאורך תקופת ההפעלה".

פילוסוף מדגיש, שאמנם יכול להיווצר מצב שבו יתפתחו שיטות טכנולוגיות חדשות לטיהור מים שיהפכו את השימוש במתקן למיותר. לדבריו, מדובר במצב תיאורטי בלבד, כאשר המציאות מלמדת שצריכת המים עולה, ואילו כמות המשקעים יורדת.

המכרז להקמת מתקן ההתפלה בפלמחים פורסם במסגרת החלטת הממשלה להתפיל בכל שנה 300 מיליון מ"ק מים. לאחר פרסום מכרז BOT להקמת מתקן התפלה באשקלון, בו זכה קונסורציום VID לאחר שהציע מחיר של 52 סנט למ"ק, פרסמה המדינה מכרזי BOO להקמת ארבעה מתקנים קטנים לייצור 30 מיליון מ"ק כל אחד.

לפני חודש פירסמה המדינה מכרז נוסף להקמת מתקן התפלה ליצור 100 מיליון מ"ק מים בחוף חדרה. עד כה רכשו את מסמכי המכרז ארבע קבוצות.

למרות הביקורת שמותח פילוסוף על החלטת האוצר לפרסם מכרזי BOO למשק המים, מוכן פילוסוף לומר, כי שיתוף המגזר הפרטי בפרויקטים הוא חדש יחסית ולכן הסיכויים לטעויות גדולים.

"אני מניח שהערכות האוצר היו שניתן להתייחס למתקן כמו אל נכס נדל"ן מניב. יתכן שהמדינה חשבה שהמגזר הפרטי יקים מתקנים וימכור אותם בדיוק כפי שהוא מקים ומוכר בנייני משרדים. יתכן, שהמדינה האמינה שתוכל לרכוש מים ממתקנים אלה בעלות נמוכה יותר, ובסעיפי התקשרות נוחים יותר מבחינתה, כאשר רוב הסיכונים מוטלים על היזם. עובדה שזה לא קרה", אמר.

לדבריו, מה שהמדינה קיבלה בסופו של דבר הוא מתקן BOT עם תיקוני קוסמטיקה, כשבסופו של דבר אפילו המתקן נשאר אצל היזם.

פילוסוף מקווה שהמדינה תחליט בסופו של דבר להכפיל את תפוקת המתקן, עובדה שתאפשר להוזיל את מחיר המים ולהפחית את הסיכונים. לדבריו, במצב של חוסר מים תמידי, אין הגיון לפרסם מכרזים להקמת עוד מתקנים, במיוחד כאשר ידוע שמשמעות הכפלת והשלשת מתקן, אינה בהכרח הכפלת והשלשת השטח או המחיר, אלא להיפך, חסכון בשטח וירידה במחיר.

"המכרזים האלה פורסמו לפני שלוש שנים", אומר פילוסוף, "כאשר הניסיון העולמי בפרויקטים מסוג מסתכם בפחות מ-10 שנים. במהלך הזמן פיתחו כל הצדדים, המדינה, היזמים והמממנים מיומנויות בנושא זה. כיום כולם יודעים את היתרונות החסרונות של כל אחת מהשיטות. בנוסף, כולם יודעים עובדות שאולי לא היו ידועות אז. אין ספק שבעתיד החלטות מסוג זה יהיו שונות לחלוטין".