בן אליעזר מתבלבל ויוצא נגד הציבור

אשר התשתיות, בנימין בן אליעזר, כנראה התבלבל. האיש, על פי הצהרותיו, מתכוון להתמודד על תפקיד מועמד מפלגת העבודה לראשות הממשלה, אך נוהג כאילו הוא מתחרה על תפקיד יו"ר ההסתדרות. בן אליעזר התייצב בחזית אחת עם העובדים החזקים נגד הציבור בישראל, בהתנגדותו לרפורמות מבניות בבתי הזיקוק ובחברת החשמל.

על פי הצהרתו, "שום שינויים מבניים לא יקרו אם לא אהיה משוכנע שגורל העובדים מובטח במאת האחוזים", ואף הוסיף ודרש שכל שינוי ייעשה בהסכמת העובדים. לשיטתו, יש לתגמל עובדים הנמצאים ממילא במקום גבוה בסולם השכר כדמי הסכמה לכל שינוי, ובוודאי שאסור שיאבדו שקל משכרם.

האם ניתן לתת תוקף מוסרי כלשהו למנטרה של ההסתדרות היוצאת מפיו של בן אליעזר, על פיה אסור לפגוע בשכר העובדים ובהטבות בתהליך של שינויים מבניים? האם בן אליעזר יכול להסביר מה כל כך קדוש בתנאי עבודה מצוינים על חשבון הציבור בישראל? אפילו הוא מבין שעלות העסקתם של העובדים החזקים, ובייחוד עובדי חברת חשמל ובתי הזיקוק, אינה ממומנת מכיסו הפרטי של שר האוצר או של ראש הממשלה. הנטל כולו מגולגל לכיסו של הצרכן הישראלי, שמשלם בעבור חשמל ודלק מחיר שכנראה היה יכול להיות זול יותר. וביניהם אגב, הרבה צרכנים מהשכבות החלשות ותעשיינים רבים, שהוזלת העלויות היתה יכולה לשפר את יכולת ההתמודדות שלהם בשוק, דבר שיכול לתרום לצמיחת המשק.

האם מישהו מעלה בדעתו שצריך, במסגרת מלחמה בפשע המאורגן באזורים הסובלים מתופעת דמי חסות (פרוטקשן), לדאוג לכך שהכנסת "העובדים" (גובי החסות) לא תיפגע, או להתנות את "השינוי המבני" (חיסול דמי החסות) בהסכמת "החיילים" של אותו ארגון פשע? מותר ורצוי להילחם בפרוטקשן, גם כאשר הוא נעשה בחסות החוק, דרך יכולתם הבלתי מוגבלת של העובדים החזקים להזיק לציבור ולסחוט הטבות. מותר לפגוע בעובדי בתי הזיקוק וחברת החשמל במהלך שינויים מבניים שמטרתם שיפור היעילות והוזלת מחירי האנרגיה לציבור בישראל, אפילו רצוי.

למעשה, כל ויתור מייקר את המחיר. האם לאחר שעובדי הבנקים סחטו דמי הסכמה נאים כתנאי להפרטה, ועובדי הנמלים זכו לבונוס מכובד כתנאי להסכמתם לשינויים מבניים, ניתן לצפות לפיצוי קטן יותר לעובדי בתי הזיקוק וחברת החשמל?

כל צעד של הממשלה כנגד שיטת השכר הנהוגה במגזר הציבורי בישראל, על פיה עובדים מתוגמלים לא על סמך כישורים, לא לפי מאמץ, ולא על פי תפוקות והישגים, אלא בהתאם ליכולתם להזיק ולסחוט, הוא צעד מבורך. על שרי הממשלה להתייצב כאיש אחד אל מול שיטת דמי החסות, וחובתו של ראש הממשלה לפטר כל שר היוצא כנגד מדיניות הממשלה וטובת הציבור.

ד"ר מואב הוא עמית במכון הכלכלי-חברתי במרכז שלם ומרצה בכיר בחוג לכלכלה של האוניברסיטה העברית