"אנחנו לפני הבום הגדול בירושלים"

ירושלים, לפי התסריט של מנכ"ל העירייה איתן מאיר, ניצבת על סף תקופה חדשה של פריחה. ריכוז הכוחות העירוניים, הממשלתיים והפרטיים, המגויס להבטחת החזון, נובע לא במעט מהחשש הפוליטי-דמוגרפי שללא השקעה ירושלים תדרדר עוד יותר, ואולי יאבד אפילו הרוב היהודי בעיר. שני תנאים הוא רואה לקיומה של המהפכה: סיוע ממשלתי רב שנתי, ושקט בטחוני.

בראיון ל"גלובס" לקראת ועידת ירושלים לעסקים שתתקיים בשבוע הבא (בשיתוף עם גלובס ייזום), אומר המנכ"ל מאיר, כי העירייה מכינה ליזמים מסלול ירוק להיתרי בנייה, וקורא לכל יזם שנתקע בשל הבירוקרטיה העירונית להרים אליו טלפון אישי.

גלובס: היזם אלפרד אקירוב, שנתקע בממילא בהליך בוררות ארוך, אמר לאחרונה שבירושלים גיהנום לעשות עסקים. אתה מבין את התסכול?

מאיר: "אקירוב בנה מלון בלב ירושלים, והוא לא הפסיד בו. אקירוב עומד לבנות את המשך הפרויקט שנמצא באזור אסטרטגי בירושלים. צריך להסתכל על הדברים בפרופורציה. אני חושב שהעובדה שהוא כרגע הולך לבנות את מה שהוא תכנן, מדברת יותר מאלף מילים.

"הבשורה ליזמים היא, שאנו על סיפה של תקופה חדשה, ורואים את זה דרך בקשות להתחלות בנייה. למשל, הקבלן יורם שכטר הולך לבנות ברבי עקיבא, אפריקה ישראל תקים את בית מפא"י, אנחנו עומדים לצאת לבניית מוזיאון הסבלנות, חתמנו על סגירה פיננסית ברכבת הקלה, וכל העיר עמוסה בעבודת תשתיות. עיר עם מנופים היא עיר בתנופת פיתוח. זה הזמן להשקיע במרכז העיר, ויש מעל מיליון מ"ר מאושר".

- למרות התב"עות המאושרות, היזמים יושבים על הגדר.

"אנחנו בדיוק בשלב הזה של המעבר, כשהממשלה והעירייה משקיעות כסף ציבורי, ויש מחויבות למרכז העיר ב-5 השנים הקרובות להשקעה של 450 מיליון שקל לשדרוג המרחב הציבורי. אני לא יודע מה צריך עוד הסקטור הפרטי כדי לבנות. ועידת העסקים לא היתה נולדת אם לא היינו מזהים שאנחנו נמצאים על סיפה של תקופה חדשה. היום זה נשמע כזה דבר טריוויאלי, ועידת עסקים בירושלים, אבל אם הייתי אומר לפני שלוש שנים ועידת עסקים בירושלים, מי בכלל היה מסתכל עלי?"

- מהי בעיניך הבשורה של הוועידה?

"בוועידה נציג את התכנון האסטרטגי שמוביל ראש העיר בשנים הקרובות בתחום של בנייה למגורים, פיתוח אזורי תעסוקה ושעות הפנאי. קיבלנו הסכמה מהאוצר על חבילת סיוע מיוחדת, שאותה נשקיע באוכלוסיה ובאזורים שאנחנו רואים אותם בעדיפות. מבחינת האוכלוסיה זה כמובן אוכלוסיית היזמים, על-ידי סבסוד של בנייה במרכז העיר, ומענקים והלוואות לסטודנטים שילמדו, יגורו ויעבדו בירושלים".

- מה אתה מציע ליזם שרוצה לבנות בירושלים? למה בירושלים ולא בת"א?

"אני מציע ליזם מסלול ירוק בכל מה שקשור להוצאת היתרים. יזם שבא מוכן יכול לקבל היתרים בתוך שבועות וחודשים קצרים ביותר. המסלול הירוק הוא דגש מרכזי. למרות תוכנית ההבראה בעירייה, החלטנו שבאגף הרישום והפיקוח לא נחסוך בכ"א ונעמיד את כל התקנים הנדרשים. בנוסף, נוציא לידי גופים פרטיים את הטיפול בבקשות של היתרי בנייה בכל מה שאינו סטטוטורי. אנחנו מזהים שככל שהביקוש יעלה אנחנו צריכים לגדול בהתאמה, ולאפשר זרימה חופשית של בקשות להיתרים.

"בנייה בירושלים זאת בנייה שמחייבת רגישות רבה מאוד. אין שום בעיה להיות פופוליסט ולהגיד מהר מהר, ולהרוס אחר כך שכיות חמדה של 3,000 שנה. את זה אנחנו לא נעשה. מה שאני רוצה להגיד לכל יזם שבא לעיר הוא, שאם יש משהו שהוא נתקע - יש לו כתובת ברורה, חוץ מראש העיר, וזה עבדך הנאמן. אני מוכן לפרסם את מספר הטלפון שלי בעיתון. מי שנתקע שיידע תמיד: יש כתובת שתעזור לו ותיתן לו תשובה. אין מצב שאין תשובה בעיריית ירושלים".

- אתה חוזר ואומר "עומדים על סיפה של תקופה חדשה", אבל יש תוכניות שמדברים עליהן במשך שנים והן עדיין ערימת ניירות.

"הדברים נכונים לערב האינתיפאדה. האינתיפאדה יצרה סטגנציה. אף משקיע לא משקיע בתקופה של חוסר ביטחון. עכשיו, רק על בסיס פרמטרים אובייקטיביים ולא על-פי תחושות בטן, אני אומר שאנחנו על סיפה של תקופה חדשה. יש תב"עות מאושרות, הממשלה הגדירה את ירושלים בעדיפות ויש חבילת סיוע, ובעלי הקרקעות במרכז העיר הכריזו על ירידה מהגדר ומתחילים לבנות. תוסיפי לזה את הביקוש של התיירות, התעוררות בתעסוקה, חזרה של מוסדות למרכז העיר, ותראי מה שאני רואה".

- תוכנית בית מפא"י למשל מאושרת כבר שנתיים, ואין בשטח מנופים.

"בתוכנית זו יש עניין בין הבעלים שעומד להיפתר. העניין הוא שעד עכשיו לא הייתה להם מוטיבציה לפתור. העובדה שהם פועלים על מנת להביא את התוכנית לידי מימוש היא עוד אינדיקציה חיובית".

- תוכנית מגדל התצפית: היזם נשאר בודד במערכה מול הרבה מכשולים ומתנגדים. למה העירייה לא עומדת מאחורי היזמים?

"תוכנית זו לא התרוממה מסיבות של רגישות סביבתית. ככל שהבנייה תעלה והתיירות תעלה - זה יגיע. זה נולד בתקופה שזה פשוט לא היה מתאים מבחינת הזמן, אבל אני משוכנע שבסופו של דבר תימצא הדרך. אני מסכים שברמה העקרונית עד עכשיו היה קושי גדול ליזמים לקדם תוכניות בעיר. התקופה לא היתה מתאימה מבחינה כלכלית, ואני מוכן לקבל את זה שגם לעירייה יש מקום להשתפר. אני לא בורח, אני רק רוצה להסתכל על העתיד ולא על העבר. ואני רוצה להציע לכל היזמים לעלות לירושלים, משום שבירושלים יש פוטנציאל בלתי ממומש, וזה הדגש - בלתי ממומש, בצד של התיירות, של הנדל"ן ובעובדה שזאת עיר עולם, בירת העם היהודי".

- תיירות היא עוגן חשוב, אבל אתם מציעים בעצם היסטוריה.

"אחת הבעיות של ירושלים היא, שאלה שגרים בה לא מעריכים את הפוטנציאל שיש בה. לעיר אין מה להציע חוץ מהיסטוריה? מה שיש לירושלים להציע מתחרה בפראג, לונדון, ופריז. האפיפיור ביקר כאן בשנת 2000, אני לא זוכר שהוא ביקר בפראג, או בלונדון, או בפריז. בתקופה שבאו תיירים רבים לארץ, 98% באו לירושלים. אנחנו פשוט לא יודעים להעריך את זה שירושלים היא מותג בעולם, יותר מאשר מדינת ישראל".

- יש את הכותל, החומות, מוזיאון ישראל וזה נפלא, אבל העירייה לא קידמה בנייה של אטרקציה תיירותית.

"אנחנו מריצים כרגע את מרכז העיר. תייר בד"כ מבלה בערב במרכז העיר החדשה, ומטייל ביום בעיר העתיקה. אנחנו משקיעים בפיתוח מסלולי תיור, אנחנו בריצה מטורפת לארגן את כל השטחים הירוקים מסביב לחומות,

מפתחים מלונות, מפתחים את מרכז העיר, כדי שלאנשים יהיה איפה לבלות בלילה. אנחנו הולכים לעשות אירועים אינטימיים, שמתחילים בשוק מחנה יהודה ונגמרים ברובע היהודי. כל אירוע כזה יהיה עם מאפיין מיוחד. למעשה, מיום ירושלים ועד אחרי סוכות, משוק מחנה יהודה ועד לרובע היהודי יהיו כל הזמן אירועים".

- האם ניתן למנף פיתוח עיר על כספי תרומות, כמו למשל חברת עדן, שבפעילותה למימוש תוכניות מאושרות מסתמכת על יכולתה לגייס תרומות?

"לא ניתן למנף עיר דרך תרומות. יש לא מעט אנשים שמחפשים אלף ואחת סיבות להשקיע ולתרום בירושלים, לכן מוסדות ציבוריים בעלי ערך אוניברסלי, דתי או ממלכתי, הם פוטנציאל לקבלת תרומות. הדוגמא הקלאסית היא מוזיאון הסובלנות, כי זה באמת מוזיאון של מאות מיליוני דולרים, שהם כולם פרי השקעה של תרומה. זאת דוגמה יוצאת מן הכלל והרבה מאוד מוסדות בעיר הזו נבנו בתרומות או בחלקי תרומות.

"בתוכניות העבודה שלנו אנחנו לא מתבססים על תרומות אלא על סיוע ממשלתי, ולשמחתי ראש הממשלה, בדיון תקציב, שם ארבעה הדגשים - הרביעי היה ירושלים, ולא בכדי. אני חושב שמי שמסתכל על התהליכים הגיאופוליטיים מבין שיש צורך להשקיע בירושלים, כמה שיותר מהר, ובגדול".

- "הסיבה להשקעה מצד ההמשלה היא פוליטית, החשש לאבד את הרוב היהודי בעיר?

"הנתונים שהצגנו בפני הממשלה מצביעים חד-משמעית, שלולא התערבות ממשלתית העיר תאבד את הרוב היהודי תוך מספר שנים. מה שגורם להתעוררות זה שילוב של הכרה בחיוניות של ירושלים והבנה, שאם לא נשקיע בה אנחנו - לא יהיה לנו סטנדינג. רוב יהודי זה יעד משותף לכולם. זה שם המשחק".

- איך הצלחתם לרתום את האנשים, הרי שנים שמדברים על הצורך והחשיבות בסיוע ממשלתי?

"הקרקע בשלה. נעשו המון פעולות קטנות, שלכאורה לא היו קשורות ביניהן והן הגיעו לרמת בשלות. זה הופך להיות משהו גדול, משהו שעובר את המסה הקריטית של ההשפעה. הרחשים שאני שומע כמנכ"ל עירייה מעידים מפורשות שהעסק מתחיל".

- זה עכשיו או לעולם לא?

"זו התחושה שלי. אני פועל עם התחושה, שאו שאנחנו מצליחים עכשיו בגדול, או שיהיה הרבה יותר קשה. ההכרה הזאת, גם של הנהלת העירייה הנוכחית וגם של הממשלה, יכולה ליצור את השינוי".

- בעיה מרכזית בירושלים בענף הנדל"ן הוא היצע נמוך שגוזר מחירי דיור גבוהים. מה הפיתרון שמציעה העירייה?

"זהו אחד הדברים שאנחנו מקווים לפתור במסגרת חבילת הסיוע. אנו מתכוונים להשקיע בבניית מגורים וליצור תמהילים לאפשרויות בנייה מסיבית למגורים, החל מבנייה חדשה עבור לפינוי בינוי. בירושלים בונים כיום 1,500 יח"ד בשנה, והיעד הוא 5,000 יח"ד בשנה. את הפער הזה אנחנו מחפשים להדביק דרך חבילת סיוע לירושלים".

- אתה מדבר על סיפה של התקופה החדשה ועל פריחה בתחומים רבים לרבות תעסוקה, אבל רוב אזורי התעשייה בירושלים נראים במקרה הטוב כמו במדינת עולם שלישי.

"זה נכון. אני רואה את הר חוצבים עם מפעלים שהם בחזית המדע בעולם, שהביקוש להם לא קטן אלא גדל, ומקימים היום את הר חוצבים ג' ומתכננים את ד', וחברות בינלאומיות מאכלסות אותו".

- ומה עם התעשיות שאינן היי-טק?

"הערך המוסף של ירושלים אינו בתעשייה הכבדה, אלא בתעשייה צמודת אוניברסיטה, ושם אנחנו שמים את מקסימום הדגש".

- אני מרגישה שאנחנו מדברים על שתי ערים שונות.

מאיר: "האוכלוסיה הירושלמית זאת אוכלוסיה שמרנית, שלא רואה אור בקצה המנהרה. זאת אוכלוסיה שגם מוציאה את דיבת העיר רעה. ממש ככה.

כל הזמן משווים לת"א, וזה כמו להשוות בין תפוח אדמה לתפוח עץ. ירושלים לא תהיה לעולם דומה לת"א. היא לא מתיימרת להיות דומה לת"א, בדיוק כמו שניו-יורק לא תהיה דומה אף פעם לוושינגטון. ולכל אלה שבוכים בדרך לת"א - אנחנו מקווים לייצר שיירה נגדית, של כאלה שישמחו בדרך לירושלים.

"מי שבונה עיר לא מתכנן אותה לשנה ולא מתכנן אותה לשנתיים. הראייה היא ארוכת טווח, אנחנו לא אנשים חסרי סבלנות, וירושלים לא נבנתה בשנה ולא בשנתיים. עברנו פה תקופה קשה, אבל אנחנו לדעתי לפני הבום גדול".