בניגוד להגיון תכנוני, בלי לשקול חלופות, בלי חשבון עלויות

בזבוז משאבים, עבודת מטה חסרה או חלקית, חוסר תכנון, מניעים פוליטיים זרים התערבות של פוליטיקאים בהחלטות מקצועיות, ניגוד עניינים, ואולי חמור מכל אי התייעצות עם המועצה הארצית לתכנון ובנייה - אלה מאפיינים את כל נושא הקמת הישובים החדשים בארץ. דווקא עכשיו, כשבאוויר יש רעיונות להקמה אינסטנט של ישובים חדשים למפונים מרצועת עזה, צריך להעמיק וללמוד היטב את מדו"ח מבקר המדינה שפורסם בשבוע שעבר (ב') ושעסק בהקמת ישובים חדשים, נושא שכל ממשלה אוהבת להרבות בו.

מהדו"ח עולה, שבין השנים 1997 ועד 2002 יזמו ממשלות ישראל, זו אחר זו, הקמת עשרות יישובים קהילתיים, שנועדו לאכלס בין 150 יחידות ודיור ועד 3,000 יחידות דיור. עד לאוגוסט 2004 הוקמו שבעה ו-18 יישובים מצויים בשלבים שונים של הליכי תכנון. ישובים אלה הוקמו מבלי שנשקלו חלופות, מבלי שנלקחו בחשבון עלויות תקציביות, מבלי שנשקלו הפגיעות שישובים אלו עלולים לגרום לישובים סמוכים, ומבלי שאיש שאל את עצמו היכן יעבדו התושבים.

מהדו"ח עולה, שבמאי 2001 הקימה לשכת ראש הממשלה, אריאל שרון, ועדה בין משרדית להקמת יישובים חדשים, בראשות יועץ ראש הממשלה עוזי קרן. ועדה זו בדקה 68 יוזמות של משרדי ממשלה, של מועצות אזוריות ושל יזמים פרטיים, ולאחר בדיקה וסינון המליצה על הקמת כמחצית היישובים. חלק מהמלצות הוועדה הובאו לממשלה להחלטה על הקמת יישובים נוספים. באוגוסט 2003 החליטה הממשלה על הקמת ועדת שרים להקמת יישובים חדשים בראשות שר הבינוי והשיכון, אפי איתם, וזו החליפה את הוועדה הבין משרדית. בפברואר 2004 החליטה ועדת שרים זו על איתור קרקעות נוספות בנגב להקמת עוד יישובים חדשים.

עוד עולה מהדו"ח, שמרבית היוזמות להקמת היישובים מקורן במינהל מקרקעי ישראל ובמשרד השיכון, שהגיעו להחלטה להקים ישובים תוך עבודת מטה חלקית ושטחית. בחלק מהקרים איתור היישובים לא נבע מתכנון אזורי, אלא להיפך, הוא סתר תכנון כזה. במקרים רבים לא הוכנו סקרי התכנות ואומדנים כספיים לקביעת המקורות התקציביים להקמת היישובים. המינהל ומשרד השיכון לא הציעו לממשלה חלופות התיישבותיות, בין השאר עיבוי יישובים קיימים, ותהליך קבלת ההחלטות לקה בחסר. לא רק זאת, המינהל פעל לא אחת בניגוד לדעת מועצת מקרקעי ישראל, שהיא הדירקטוריון של המינהל.

בדו"ח מודגש, שלממשלה יש תקנון הנוגע לסדרי עבודתה, הקובע שעל השר המציע לממשלה החלטה מוטל לנמק ולהסביר את הסיבה להצעתו. מהביקורת עולה, שדברי ההסבר שהגישו השרים לממשלה היו קצרים וכוללניים, ולא היה בהם כדי להסביר את הצורך ביישוב בכלל ובמיקומו הספציפי בפרט. השרים לא התייעצו עם משרד האוצר, לא לקחו בחשבון את ההוצאות הכרוכות בכך או את העול התקציבי המתחייב מכך, וגם לא התייחסו להיבטים הכלכליים של היוזמות. בשל כך לשרים לא היה מושג כמה תעלה הקמת הישוב.

עוד מתברר, שמרבית יוזמות הממשלה להקים יישובים אינן עולות בקנה אחד עם התכנון הלאומי, ולכן הן מחייבות עשיית שינויים רבים בתוכניות מתאר ארציות. למרות זאת לא טרחה הממשלה להתייעץ עם המועצה הארצית, ולא ביקשה את אישורה.

ישובים רבים תוכננו בניגוד לדעת מוסדות התכנון, באזורים בלתי אפשריים כמו שטחי אש או שמורות טבע, דבר שהקטין את סיכוי הקמתם. ישובים רבים עליהם החליטה הממשלה, שבתכנונם הושקע כסף רב, לא קמו בסופו של דבר.

עוד מתברר, שמשרד ראש הממשלה, בראשות המנכ"ל הקודם אביגדור יצחקי, הקים במאי 2001 ועדה בין משרדית ליישובים חדשים ומתחדשים, בראשות שר השיכון דאז, אפי איתם, שפעלה עד לאוגוסט 2003 והמלצותיה שימשו בסיס להחלטות ממשלה על הקמת יישובים חדשים. מהביקורת עולה, שבוועדה לא שותפו נציג המועצה הארצית לתכנון ובנייה או נציג מינהל התכנון במשרד הפנים ונציג המשרד לאיכות הסביבה. בכך נשלל ייצוג ראוי של היבטים תכנוניים וסביבתיים בעבודת המטה שהוועדה הייתה אמורה להכין כבסיס להמלצותיה.

המבקר מאמת את הגילויים במוסף הנדל"ן, על מה שהתרחש בוועדה המחוזית חיפה, שביקשה לקיים דיון חוזר בהקמת הישובים חרוב הגליל ויששכר במחוז חיפה, אחרי קבלת תסקיר השפעה על הסביבה. מנכ"ל משרד ראש הממשלה, יצחקי, פירש נוסח החלטה זה כדחיית הקמת הישובים, ופעל להורות לנציגי השרים בוועדה לשנות את הצבעתם. הנחיה זו עומדת בניגוד להנחיות היועץ המשפטי לממשלה, בניגוד לתקשי"ר ובניגוד לכללי מינהל תקין ותוך הפעלת לחץ לשינוי ההחלטה, וזאת משום שחברים בוועדה תכנונית, גם אם הם עובדי מדינה, צריכים להפעיל שיקול דעת תכנוני עצמאי ונטו לחצים מגורם כלשהו, ואפילו מהממונה עליהם בהיררכיה.

הוועדה המחוזית צפון שללה ברוב דעות גדול יוזמה של יזמים פרטיים להקים את היישוב החדש רמת ארבל על קרקעות פרטיות. למרות זאת החליטה הוועדה הבין משרדית ליישובים חדשים ומתחדשים על הקמת היישוב, מבלי שהביאה לידיעת השרים, כי הוועדה המחוזית כבר פסלה את הקמתו. גם לאחר החלטת הממשלה על הקמת היישוב החזיקה הוועדה המחוזית צפון בדעתה כי יש לשלול הקמת יישוב זה מטעמים רבים. למרות זאת, בדיון חוזר של הוועדה, לאחר החלטת הממשלה, חייבו כל חבריה, למעט אחד, את הקמת היישוב, אף שלא חל שינוי בעובדות ובנימוקים שבעטיים שללו את היישוב קודם לכן. מהדו"ח עולה, שבדיון הפומבי והפנימי של הוועדה המחוזית השתתף יועץ ראש הממשלה לענייני התיישבות, עוזי קרן, וזאת בניגוד מקובל.

באשר לישובים יתר ורוגלית, אותם מקדם המינהל, מצא המבקר, שעצם רעיון הקמתם לא נבע מתכנון אזורי שמצדיק את מיקומם, את הקיבולת שלהם ואת השתלבותם באזור. בנוסף, לא נבדקה ההשפעה התקציבית של ההקמה, לרבות של תשתיות העל המחוייבות. בשני המקרים ניסו היזמים המופקדים על הקמת היישובים, בגיבוי של המינהל, להכפיל את קיבולת הדירות בכל יישוב, בניגוד להחלטות מוסדות התכנון ובניגוד להוראות של תכניות מתאר. התוצאה הייתה שיהוי בהקמת היישובים. בשני היישובים שיווק המינהל את הקרקע במכרז לקרקע בלתי מתוכננת (מקב"ת), בניגוד להחלטת מועצת מקרקעי ישראל.

רשות הטבע והגנים יזמה תכנון של שמורת טבע, שחלקה חופף את תחום תכנון היישוב החדש יתיר. הרשות השתהתה במסירת תוכנית השמורה למינהל לצורך תיאום בין היוזמות. כתוצאה מכך מעוכב תכנון היישוב יתיר יותר משנה.

המינהל פרסם מכרז לשיווק קרקע ברוגלית, ומסר הרשאה לתכנון היישוב ולהקמתו ליזם שלא עמד בתנאי הסף של המכרז. לצורך כך הגמיש המינהל את דרישותיו כדי שהזוכה יקבל לידיו את התכנון, הפיתוח והבנייה של היישוב. בנוסף, למינהל גם לא היה מידע על יכולותיו ועל ניסיונו הקודם של היזם.

בינואר 2004 פנה היזם לממלא מקום ראש הממשלה ויו"ר מועצת מקרקעי ישראל אהוד אולמרט, ולמנהל המינהל יעקב אפרתי, בבקשה להגדיל את שטח היישוב ואת מספר יחידות הדיור, בטענה שכך קובעת החלטת הממשלה. לדברי המבקר, במקום לדחות על הסף את בקשת היזם, אשר התבססה על טענה בלתי נכונה, החליט מחוז ירושלים של המינהל, בפברואר 2004, לבדוק עם היזם אפשרות להגשת בקשה לפטור ממכרז על פי סעיף של נסיבות נדירות ומיוחדות. במאי 2004 הודיע אפרתי לאולמרט, שבקשת היזם בעייתית מבחינה תכנונית ומשפטית.

באשר למשרד השיכון, בראשות השר איתם והמנכ"ל אבי מעוז, נקבע שהוא העסיק חברה פרטית לניהול קידום התכנון, ההקמה והאיכלוס של היישובים החדשים שבאחריותו, למרות שזו לא עמדה בדרישות הסף לכן לא היה מקום למנותה כמנהל פרויקט היישובים החדשים בכל הארץ. עוד מתברר, שמשרד השיכון חתם עם החברה הפרטית על ארבעה חוזים שונים לניהול פרויקט היישובים החדשים, אך באלה לא פורטו המטלות אשר היה עליה לבצע. אי הבהירות בניסוח החוזים הוליד בעיות כגון חפיפה בין משכי החוזים ושל ניגוד עניינים. מנהל החברה, כך למשל, קיבל שכר של אקדמאי בכיר, למרות שלא היה זכאי לכך.