תמ"א 38 - לא כצעקתה

כותב המאמר מותח ביקורת המתייחסת להוראה בתוכנית, ולפיה מימוש זכויות של תוספות בנייה מכוח תוכניות תקפות, מותנה בחיזוק המבנה הקיים כנגד רעידות אדמה.

הכותב מנמק את טענתו בתקנה 16(א) לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970, ולדעתו התמ"א מתעלמת ממנה, והוא מסתמך גם על פסיקת בתי המשפט, שלטענתו מונעת הצבת תנאים מוקדמים דוגמת הפקדת ערבות. הכותב מדמה את התנאי של חיזוק מבנה כתנאי להיתר לתוספת בנייה, לתנאי של דרישה מקדמית להפקדת ערבות אשר נפסל על-ידי בית המשפט.

טועה הכותב בשלושה דברים: תמ"א 38 קובעת בהוראותיה במפורש (סעיף 13.5): "שוכנעה ועדה מחוזית כי בנסיבות העניין אין זה מן הצדק לחייב בעל הזכות במקרקעין לחזק את הבניין כתנאי לביצוע הרחבת הדיור, רשאית היא לפטור אותו מחובה זו, ובלבד שהשתכנעה כי אין בתוספת הבנייה כדי למנוע בעתיד את חיזוק יח"ד הקיימות במבנה". משמעות האמור בסעיף היא, שמטעמים של צדק, בסמכותה של הוועדה המחוזית להקל בעניין זה, בתנאי האמור בסעיף, ולאפשר תוספת בנייה גם ללא חיזוק.

אין כל מקום להשוואה בין תנאי מוקדם של הפקדת ערבות עפ"י החלטות הוועדה המקומית, אשר נפסל ע"י בית המשפט, לתנאי הנוגע לבניית המבנה עצמו ולחיזוקו כנגד רעידות אדמה, כפי שנקבע בהוראות תוכנית המתאר הארצית. יתר על כן, כבר הוטלו מגבלות דומות בעבר, כגון הוראות בדבר מיקלוט ומיגון בניינים כתנאי לתוספות בנייה, או החמרות בתקני חניה לגבי תוספות בנייה מבוקשות.

תקנה 16 הנ"ל עניינה בסמכות הוועדה המקומית להתנות תנאים, אשר אינם כלולים בתוכנית. סעיף 145 לחוק התכנון והבנייה קובע, כי החלטת הוועדה המקומית בדבר מתן ההיתר מותנית בכך, שהבקשה להיתר מתאימה לתוכנית ולתקנות החלים על הקרקע. החוק עצמו מאפשר קביעת הוראות מחייבות בתוכנית בכל הנוגע לבנייה, וכך אמנם נקבע בתוכנית זו.

מתוך דאגה להבטחת יושבי הבניינים שנבנו קודם תחילתו של התקן להבטחת מבנים כנגד רעידות אדמה, נקבע בהוראות תמ"א 38, כי תוספות לבניינים על-פי תוכניות שאושרו קודם תחילתה, יחויבו גם הן בחיזוק המבנה, ובכך ישביחו למעשה את המבנה שיזכה בתוספות הבנייה, ויקנו בטחון ורוגע ליושביו.

הכותב שימש כיועץ המשפטי של צוות התכנון לתמ"א 38, והיה יועץ משפטי במשרד הפנים.