זה מתחיל בבתי-חולים, בתי-ספר ובתי-סוהר

ענף הבנייה כבר שנים איננו הענף המוביל את צמיחת המשק, אבל תחומי בנייה שונים יכולים להוביל את המלחמה באבטלה - לא רק אם יגדל מספר האנשים העובדים בבניין.

יש שלושה תחומים שהאוצר נלחם נגדם בחירוף נפש, מתוך ידיעה שבניית מבנים בתחומים אלה תחייב העסקת אלפי גברים ונשים, דווקא במגזר הציבורי. המדובר הוא בבניית בתי-חולים, בתי-ספר ובתי-סוהר. בניית המתקנים הדרושים בשלושת התחומים הללו יכולה לתרום במשך שנים אחדות לתעסוקה בענף הבניין עצמו, אבל לא האפשרות הזאת היא שמדאיגה במיוחד את נתניהו וצוות עוזריו.

בניית בתי-חולים תבטיח תעסוקה ארוכת טווח לרופאים, לאחיות, לעובדים טכניים ולעובדי שירותים. בניית בתי-ספר תבטיח תעסוקת קבע למורות ומורים ולעובדי תחזוקה. בניית בתי-סוהר, תוך כדי מלחמה אמיתית בפשע ובאלימות, תבטיח תעסוקה לשוטרים, לסוהרים, לפרקליטים, לשופטים ולעובדי מינהל שונים.

על הצרכים בתחומים אלה קשה להתווכח, אבל האוצר מתווכח. הנה, למשל, משרד הבריאות דורש תקציב לתוספת 3,000 מיטות בבתי-החולים הקיימים ובשלושה בתי-חולים חדשים. מספר המיטות הכלליות ל-1,000 נפש בישראל הוא בין הנמוכים ביותר בעולם - 2.1. במקביל לכך, משך האשפוז בישראל הוא בין הנמוכים ביותר בעולם, והוא מזכיר את הבדיחה על הסוס שהתפגר בדיוק כשהתרגל שלא לאכול. אמנם לא נעים לשהות בבית-חולים, אבל לפעמים הארכה מסוימת של משך האשפוז מונעת סיבוכים. גם הזדקנות האוכלוסיה - שמתחילים להרגיש בה אצלנו - מחייבת הארכת האשפוז. אבל באוצר לא שמעו על כך. שם חוששים לא רק מהכסף שיידרש לבניית בתי-חולים, אלא גם ובעיקר מתוספת התקציב למימון כוח האדם הנוסף שיידרש במערכת.

כך גם בחינוך. בישראל יש המוני כיתות שנדחסים בהן 40 תלמידים ותלמידות. פתרון בעיה זו יחייב העסקת אלפי מורים ומורות, ונתניהו לא יסכים בשום פנים לממן את הפתרון הזה, העומד בסתירה לאידיאל המנחה אותו: צמצום דרסטי בשירותים הציבוריים. ולכן, כדי למנוע את פתרון הבעיה האמיתית - מערכת חינוך שאינה מבטיחה לא חינוך ולא השכלה - הוא יפגע גם בענף הבנייה, שיכול להסתייע בבניית כיתות בבתי-הספר.

בתי-הסוהר נמצאים במצב מצוין מנקודת ראותם של נתניהו ועוזריו. כך הדבר לא רק מפני שמדובר במוסדות סגורים, ואפשר להעלים מהציבור את התנאים הנוראים השוררים בהם. גם ובעיקר מפני שמצבה הרעוע של המלחמה בפשע חוסך המון כסף. מספר השוטרים ל-1,000 תושבים הוא 2.5 לעומת 4 בצרפת, למשל. ומאחר שהשוטרים עוסקים רוב הזמן במלחמה במחבלים ובמתנחלים, אין להם זמן להילחם בפשיעה.

ומה עם העבריינים הנתפשים בכל זאת? אין די פרקליטים ואין גם די שופטים שאינם רחמנים בני רחמנים - על העבריין, כמובן. אפילו אלה שמגיעים לבית-הסוהר יושבים בו שנה בממוצע. בקצרה, בניית בתי-הסוהר תידרש רק אם המדינה תחליט להשליט סוף סוף את החוק והסדר. החלטה זו תחייב תקציב קבוע לשוטרים, לסוהרים, לפרקליטים, לשופטים ולעובדי כל המינהלים הללו - דבר שהאוצר לא יסכים לו בשום פנים, כי רק דבר אחד חשוב לשר האוצר: צמצום התקציב.

כדי לנמק את הצורך בצמצום התקציב, מאחז נתניהו את עיני הציבור. הנה שמענו שבישראל התקציב הציבורי עומד על מחצית התוצר (ירידה מ-54%), בעוד שבממוצע ארצות OECD הוא נמוך בהרבה. נתעלם משני הבדלים חשובים בינינו לבין הארצות המפותחות: ראשית, הן לא זקוקות לתקציב ביטחון בגודלו של תקציב החינוך. שנית, הן לא צריכות להקדיש אין-סוף מיליארדים כדי לנתק 8,000 נפש מרצועת עזה. אבל מה תהיה התמונה אחרי שנתעלם מן ההבדלים שבינינו לבין ארצות המערב? משקל ההוצאה הציבורית בתוצר גבוה מאשר בישראל, ולא רק בארצות סקנדינביה, המוכיחות שאפשר לשלב משטר סוציאל-דמוקרטי עם צמיחה מהירה ורמת חיים גבוהה. ההוצאה הציבורית עולה על מחצית התוצר גם בבלגיה או באוסטריה או ביוון, למשל.

גם נטל המסים גבוה בארצות מפותחות רבות, שמרניות יותר וסוציאליסטיות יותר. נתניהו מדבר ללא הפסק על עידוד הצמיחה בעזרת עידוד העשירים, כאשר משאת נפשו היא להמשיך ולהוריד את המס השולי המוטל עליהם. אבל חלק ניכר מן ההשקעות המתאפשרות הודות להורדת המסים על העשירים פונה לחו"ל, ומסייע בהקלת האבטלה בוורשה ובטורונטו.

אז איך ירד גם אצלנו שיעור האבטלה? ראשית, השיעור ירד במקצת עוד לפני שהורדו המסים על מחוללי הצמיחה, כביכול. שנית, השיעור ירד בגלל עזיבת עובדים זרים. שלישית, השיעור ירד הודות לריבוי העבודה החלקית. מי שבוחן את ההרכב החברתי של המובטלים יודע שאנחנו קרובים לרצפה האפשרית בעזרת אלה הקרויים כוחות השוק. אפשר לפתור חלק מן האבטלה רק בעבודות בניין או בקליטת אנשים ונשים בתחומי הבריאות, החינוך והסדר הציבורי. כמובן, קליטה זו חשובה לא רק למלחמה באבטלה אלא גם ובעיקר לרווחת הציבור. אבל דברים אלה אינם מעניינים את נתניהו. אותו מעניין רק התקציב - שחייב, לדעתו, להמשיך ולהצטמק יחסית לאוכלוסיה ולתוצר כאחד.