נקמת העובדים על החזרה למשרד: הם רק נראים עסוקים

מאז שחברות וארגונים החליטו לאכוף מדיניות של נוכחות במשרדים, יותר ויותר עובדים גילו שקשה למלא את כל השעות ביום במשימות עם ערך אמיתי. אבל כשהבוס נמצא במשרד, וכל העיניים עליך, אי אפשר להתבטל. כאן נכנסת לתמונה תופעת "Task Masking". עדיין אין מונח רשמי בעברית, לכן בחרנו לקרוא לה "זיוף יעילות" או "התחזות לפרודוקטיביים". עדויות לכך ניתן למצוא בטיקטוק, בעיקר בחשבונות מחו"ל של עובדים מדור ה־‏Z שמצלמים את עצמם מקלידים בקול רם בצורה מוגזמת, משמיעים אנחות תסכול מול המחשב, צועדים במהירות במסדרונות או מדפדפים במחברות כאילו הם מחפשים הערות חשובות.

● רוצים להתקדם בעבודה? אולי כדאי לכם לשנות את מקום הישיבה
● בלעדי | דוח חדש: מה המושג הלוהט שהוטבע מלמד על שוק העבודה
● שכר המינימום עולה ב-6%. מה יקרה לאינפלציה ולביקוש לעובדים

על כן, עולה השאלה: האם נוכחות פיזית בעבודה באמת מעלה את הביצועים? או שמא היא מביאה איתה יותר הצגות, פחות יעילות, והרבה חרדה? לפי סקר שנערך בקרב יותר מ־1,000 עובדים על ידי בוספאר (Bospar), סוכנות אמריקאית ליחסי ציבור המתמחה בתחום הטכנולוגיה, 61% מהעובדים חשים שהם פרודוקטיביים יותר מהבית.

כמו ההתפטרות השקטה

התופעה מלמדת שכשעובדים לא רוצים להיות במשרד, הם מוצאים דרך למרוד או לנקום, גם אם זה אומר רק להיראות כאילו הם עובדים. לדברי אבי ניר, מנכ"ל חברת התגמול והשכר Compvision, זוהי רק דרך אחת שבה עובדים "סוגרים חשבונות" עם החברות שהם עובדים בהן. "לפעמים אנשים מרגישים שהשכר שלהם לא הוגן ועושים לעצמם הנחות והקלות, ועובדים פחות. אם לא משלמים לי מספיק, אני לא אקרע את עצמי. וזה פטנט אחר על תופעה אחרת", הוא אומר.

לדבריו, ישנה תופעה מקבילה שידועה בעיקר ברשתות קמעונאות גדולות, בהן עובדים מרוויחים שכר נמוך ומרשים לעצמם לגנוב מוצרים. "זו מין דרך לאזן את החשבון. אם אני מרוויח מעט כסף והבעלים מרוויח הרבה, אז אני סוגר חשבון. 'טאסק מאסקינג' זה מיתוג חדש לתופעה ישנה".

לדבריה של טלי דגני, סמנכ"לית HR בחברת התוכנה ווטריק, התופעה של זיוף יעילות יושבת על אותו המקום של "ההתפטרות השקטה"- גישה שבה עובדים ממשיכים למלא רק את הדרישות המינימליות של התפקיד שלהם בלי להשקיע מעבר, לקחת יוזמה או להפגין מחויבות, לרוב מתוך שחיקה, תסכול או תחושת חוסר הערכה.

"על דור ה־Z אי אפשר לעבוד, הוא יעבוד עליך בחזרה. כשדורשים מהם דברים שלא נראים להם הגיוניים, הם לא ישתפו פעולה", מסבירה דגני. "חשובה להם גם המשמעות וגם שיראו אותם. ברגע שדורשים מהם דברים שלא נראים להם הגיוניים, הם לא ימהרו לשתף פעולה. ברגע שדורשים מהם משהו שנראה להם שלא באמת תורם לפרודוקטיביות, אז הם יעשו את זה 'בכאילו'".

מה ששונה בזיוף היעילות לעומת התפטרות שקטה, אומרת דגני, זה ש"כאן יש מצג שווא. להראות שהם עושים כדי להראות. זה שוב המקום של 'תראו אותי, שתרדו ממני'. ביקשתם שאבוא לעבודה? אני עובד עליכם. כשאני עובדת עם צעירים אני רואה שלכל אחד מאוד חשוב מה הוא עושה ואיך הוא משפיע, וגם על הנראות הזאת - שיראו וישמעו אותו. זו לא התפטרות שקטה, כי שם אף אחד לא ניסה להעמיד פנים".

הגורם: ניהול לקוי

סקר של Workhuman האמריקאית, שנערך בקרב יותר מ־3,000 עובדים במשרה מלאה בארה"ב ובבריטניה, מצא ש־36% מהעובדים מודים בכך שהם מזייפים פרודוקטיביות. ג’ודי קוק, יזמת בריטית שהקימה את חברת Coachvox ועשתה אקזיט, כתבה על הנושא בטור דעה שפורסם בפורבס והסבירה שמנהלים נוטים להאשים את העובדים, אבל לרוב כשעובדים מזייפים עבודה זה סימן לכך שמשהו עמוק יותר לא עובד: "עובדים שמבינים את המשמעות של מה שהם עושים, ושמרגישים השראה ואתגר, לא צריכים להעמיד פנים. לפעמים הסביבה דוחפת אותם לזייף, אולי כי לא ברור להם מה נחשב להצלחה, או שהם לא מאמינים במשימה של החברה. או שהם פשוט קלטו את המסר הלא נכון: חשוב יותר להיראות עסוק מאשר באמת להשיג תוצאות".

לדבריה של דגני, ארגונים גדולים עלולים להיות רגישים יותר לתופעה, אך ניהול נכון יכול למנוע את היווצרותה. "מה שחשוב כדי לרתום את דור ה־Z זה לייצר להם תחושת משמעות, שהמנהל יראה אותם, יבין מה הם צריכים, מה חשוב להם. עובד שיודע מה הוא צריך לעשות יעשה את העבודה שלו. חשוב שיהיה ברור מהם היעדים והמשימות, מהי הציפייה מהתפקיד, מה האדם צריך לעשות. להסביר איך העשייה של העובד משפיעה על החברה. לעבוד עם מדדי ביצוע מרכזיים. לא למדוד את העובד לפי זמנים אלא לפי ציפיות. ברגע שיש שיח פתוח בין המנהל לעובד שלו, אפשר גם לדבר על זה ישירות, להקשיב ולדעת אם יש בעיה".

אמנדה אוגוסטין, יועצת קריירה מוסמכת ומומחית מטעם Career.io, ציינה בריאיון לביזנס אינסיידר כי "הסיבות המרכזיות לטאסק מאסקינג לא בהכרח נובעות מעצלנות, זו יכולה להיות תוצאה של שחיקה, או פשוט מצב שבו אין מספיק עבודה כדי למלא את שעות היום. לא כדאי למהר להטיל עוד משימות על מי שנראה לא מועסק - אלא לעצור ולבדוק למה בכלל זה קורה. האם התרבות הארגונית מעודדת רק מראית עין? האם העובדים מרגישים מנותקים? אולי הם חרדים מתפיסה של חוסר יעילות? אם אתם מזהים את התופעה אל תתעלמו ממנה. כנסו קבוצת מיקוד קטנה, דברו עם העובדים, נסו להבין מה באמת קורה. ההתנהגות הזו היא סימפטום - לא הבעיה עצמה".

עוד ציינה אוגוסטין כי "לא כל עובד שמסיים את המשימות מהר הוא "מזייף". יש אנשים יעילים יותר. אותם, מציעה אוגוסטין, כדאי לאתגר בעוד משימות, אבל רק אם זה מגיע עם תגמול הולם או הזדמנות אמיתית להתפתחות. "אם מישהו עושה את עבודתו היטב, גם אם זה לא לוקח לו את כל שעות היום, זה לא אומר שצריך להעניש אותו ביותר עבודה אלא אם כן זה חלק מהתפתחות עם תגמול ותואר מתאים".

לא רק החזרה למשרדים

עם זאת, גם בעבודה מהבית לעתים התופעה מתקיימת. בתקופת הקורונה, עובדים השתמשו בכלים שמזיזים את העכבר אוטומטית או משאירים את סטטוס ה"מחובר" פעיל באפליקציות כמו סלאק, גם כשהם בכלל עושים משהו אחר. חלק מהדרישה לחזרה למשרד נולדה בדיוק מהקושי של מנהלים לפקח על זה.

 העמיד פני עסוק כבר לפני 30 שנה. ג'ורג' קוסטנזה מ''סיינפלד'' / צילום: ויקיפדיה

"הקורונה הביאה את הרעיון של עבודה מהבית לממדים מאוד גדולים, ובמהלך הזמן אנשים התרגלו לזה. מצד שני, חלק מהחברות גילו שהיעילות של העבודה מהבית היא לא מי יודע מה, במיוחד בכל הקשור בעבודת צוות ובשיתוף פעולה", מסביר ניר. "זה נכון שיש אנשים שיותר יעילים בעבודה מהבית, אבל זה דורש משמעת עצמית מאוד גבוהה. פעם קראו לזה שביתה איטלקית. היום נורא קל לעשות את זה, ואם מישהו לא בא לבדוק מה יש לך על המסך, הוא לעולם לא ידע מה באמת עשית במחשב".

למעשה, נדמה שהתופעה של זיוף פרודוקטיביות בעבודה הייתה קיימת מאז ומתמיד. באחד הפרקים של סיינפלד ששודר לפני כ־30 שנה מתוארת אותה התופעה בדיוק: ג'ורג' קוסטנזה, שרק קיבל קידום בעבודה, מתאר לג'רי איך הוא מתנהל בעבודה בתקופות שאין בהן מספיק עבודה, וחושף: "אני יושב ומעמיד פנים שאני עסוק. אני תמיד נראה עצבני, כשאתה נראה עצבני כל הזמן אנשים חושבים שאתה עסוק".