תיקון שומה גם מעבר למועד בחוק

סעיף 107 לחוק קובע, כי המנהל רשאי להאריך כל מועד שנקבע בחוק, אם מצא סיבה מספקת לכך. נשאלת השאלה, האם רשאי המנהל, מכוחו של סעיף 107 לחוק, להאריך את המועד הקבוע בסעיף 85 לחוק גם לאחר חלוף ארבע השנים.

הנטייה בוועדות הערר היא להשיב על שאלה זו בשלילה. כך, לדוגמא, בעניין אלוני (ו"ע 9066/04, ניתן ביום 6.8.06) קבעה ועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בירושלים, כי סעיף 107 לחוק אינו מאפשר הארכת המועד הקבוע בסעיף 85 לחוק. הוועדה קבעה, כי פרשנות תכליתית של החקיקה איננה סובלת מצב לפיו המנהל יתקן את השומה גם בחלוף תקופת ארבע השנים, וכי קבלת פרשנות זו מעניקה למנהל סמכות כמעט בלתי מוגבלת בעניין מועדים שנקבעו בחוק, סמכות שהמחוקק לא התכוון להעניק לו. עוד ציינה הוועדה, כי לעיתים עדיפה יציבות בתחום המס, עם טעות, על פני אנדרלמוסיה של תיקוני שומה ללא הגבלת זמן.

לעומת זאת, בפסק דין שניתן לאחרונה בוועדת הערר בתל-אביב (ו"ע 1063/02) נקבע, כי סעיף 107 לחוק מסמיך את המנהל, במקרים המתאימים, להאריך את המועד לתיקון שומה אף מעבר למגבלת 4 השנים הקבועה בסעיף 85 לחוק.

במקרה שנדון בפסק הדין, הוציא מנהל מיסוי מקרקעין ביום 24.6.97 שומה, אותה הכתיר בכותרת "שומה זמנית" (להלן: שומה א'). ביום 22.4.98 הוציא המנהל (בעקבות השגה) שומה (להלן: שומה ב'), בה צוין כי שומה א' מבוטלת. העוררים שילמו את המס שנקבע בשומה ב'. ביום 20.12.2001 הגישו העוררים בקשה לתיקון שומה, וטענו כי הם אינם חייבים במס, וזאת בהתבסס על פסיקה חדשה. או אז טען המנהל, כי שומה א' היתה, למרות כותרתה, שומה סופית, וכי הוא מנוע מלתקנה שכן מאז הוצאתה חלפה תקופת 4 השנים. לפיכך ביקשו העוררים כי המנהל יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 107 לחוק, ויאריך את המועד לתיקון השומה.

ועדת הערר קבעה, כי שומה א' אכן היתה, מבחינה מהותית, שומה סופית, אולם המנהל מוסמך לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 107 לחוק להארכת המועד לצורך תיקון השומה. הוועדה קבעה, כי סעיף 107 אינו מסייג את המנהל בהפעלת שיקול דעתו, ולכן הוא חל גם על המועדים של סעיף 85 לחוק.

נקבע, כי השימוש בסמכות זו ייעשה במשורה, ועל מבקש ההארכה להצביע על נסיבות מיוחדות וחריגות שיצדיקו את ההארכה. כלל זה חל כאשר מבקש ההארכה הוא הנישום, וביתר שאת כאשר המנהל מבקש להאריך לעצמו את המועד לתיקון שומה, ובלבד שהנישום לא שינה את מצבו לרעה.

הוועדה קבעה, כי במקרה דנא מתקיימות הנסיבות החריגות המצדיקות הארכת המועד, שכן הנישומים סברו בתום לב ששומה א' היא שומה זמנית, וזאת עקב טעותו של המנהל, שהכתיר אותה בכותרת זו. לפיכך, ניתן להאריך את המועד לתיקון שומה זו אף מעבר למגבלת 4 השנים בסעיף 85 לחוק.

הכותבים נפרדים, בהרכנת ראש, מחבר קרוב, ד"ר אברהם אלתר ז"ל, עימו חלקו בעשור האחרון כתיבה במדור זה בגלובס נדל"ן. חבל על דאבדין ולא משתכחין.