"לצאת מהתכנון הסטריאוטיפי"

לא כולם מרוצים מהדגשים ששמות חברות הנדל"ן בשיווק לנשים. "אני מתקוממת נגד זה שפונים לאישה על ידי כך שמציעים לה מטבח גדול יותר. למה לא מציעים חדר עבודה?", אומרת בית הלחמי. "הייתי שמחה יותר אם היו נותנים לאישה לבחור איפה היא רוצה הרחבה של הבית. נשים רבות צריכות חדר עבודה, ויש נשים שפשוט צריכות חדר משלהן לכל מיני מטרות".

גם קלקא סבורה שהגישה של חברות הנדל"ן מיושנת. "פעם השולחן במטבח היה קודש הקודשים, אבל היום האכילה עוברת לעתים קרובות לחדר הפרטי, לסלון, מול הטלוויזיה. גם פעולת הבישול מצומצמת הרבה יותר", היא מסבירה.

קלקא, שצופה רבות באנשים כשהם בביתם, סבורה כי הבעיה טמונה בכך שחברות הנדל"ן לא מנסות להבין איפה ואיך אנשים מבלים את זמנם בבית. "חסרה כאן גישה רעננה יותר להבנת התפקודים של נשים בבית", היא אומרת. "אני רואה שלאישה חסר מקום בבית, מקום של פרטיות. גם אישה שלא עובדת מהבית צריכה פינת עבודה. היא מנהלת את כל משק הבית ואת כל המשפחה. יש לה המון תכתובות, ניירת, משימות. את כל זה היא עושה בדרך כלל בפינת האוכל. הפתקים מסתובבים פה ושם, או שיש קלסר קטן שמוחבא איפשהו.

"בכלל, לחברות הבנייה דרושה חשיבה שקצת יוצאת מהתכנון הסטריאוטיפי. מחשבה על שולחן איפור, למשל, כמו שמציעה אחת החברות, היא בפירוש סטריאוטיפית. מישהו בחברות הללו שאל אישה איך היא מתאפרת? אולי היא מתאפרת בעמידה וזקוקה רק למראה ולתאורה נכונה? ולמה שלא יחשבו על מקום להתעמל בו עם מכשיר? זה חלק מהמאובנות של הענף".